איוב פרק חמישי- וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד–צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר: ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י (והיתי) וְ֝הַוָּתִ֗י בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ–יָֽחַד: כִּֽי–עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל–כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ: כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי: הֲיִֽנְהַק–פֶּ֥רֶא עֲלֵי–דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה–שּׁ֝֗וֹר עַל–בְּלִילֽוֹ: הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי–מֶ֑לַח אִם–יֶשׁ–טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת: מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי: מִֽי–יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ: וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי: וּ֥תְהִי ע֨וֹד | נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי–לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ: מַה–כֹּחִ֥י כִֽי–אֲיַחֵ֑ל וּמַה–קִּ֝צִּ֗י כִּֽי–אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי: אִם–כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם–בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ: הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי: לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב: אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ–נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ: { הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי–קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם–שָֽׁלֶג: בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם: יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ: הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ–לָֽמוֹ: בֹּ֥שׁוּ כִּֽי–בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ: כִּֽי–עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם (לא) ל֑וֹ תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ: הֲֽכִי–אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי: וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד–צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי: ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה–שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי: מַה–נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי–יֹ֑שֶׁר וּמַה–יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם: הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ: אַף–עַל–יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל–רֵֽיעֲכֶֽם: וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ–בִ֑י וְעַל–פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם–אֲכַזֵּֽב: שֻֽׁבוּ–נָ֭א אַל–תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה (ושבי) וְשׁ֥וּבוּ ע֝וֹד צִדְקִי–בָֽהּ: הֲיֵשׁ–בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם–חִ֝כִּ֗י לֹא–יָבִ֥ין הַוּֽוֹת:
הֲלֹא–צָבָ֣א לֶאֱנ֣וֹשׁ (על)-עֲלֵי–אָ֑רֶץ וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו: כְּעֶ֥בֶד יִשְׁאַף–צֵ֑ל וּ֝כְשָׂכִ֗יר יְקַוֶּ֥ה פָעֳלֽוֹ: כֵּ֤ן הָנְחַ֣לְתִּי לִ֭י יַרְחֵי–שָׁ֑וְא וְלֵיל֥וֹת עָ֝מָ֗ל מִנּוּ–לִֽי: אִם–שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֭קוּם וּמִדַּד–עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי–נָֽשֶׁף: לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּה (וגיש) וְג֣וּשׁ עָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס: יָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי–אָ֑רֶג וַ֝יִּכְל֗וּ בְּאֶ֣פֶס תִּקְוָֽה: זְ֭כֹר כִּי–ר֣וּחַ חַיָּ֑י לֹא–תָשׁ֥וּב עֵ֝ינִ֗י לִרְא֥וֹת טֽוֹב: לֹֽא–תְ֭שׁוּרֵנִי עֵ֣ין רֹ֑אִי עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי: כָּלָ֣ה עָ֭נָן וַיֵּלַ֑ךְ כֵּ֥ן יוֹרֵ֥ד שְׁ֝א֗וֹל לֹ֣א יַעֲלֶֽה: לֹא–יָשׁ֣וּב ע֣וֹד לְבֵית֑וֹ וְלֹא–יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקֹמֽוֹ: גַּם–אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י אֲֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי: הֲֽיָם–אָ֭נִי אִם–תַּנִּ֑ין כִּֽי–תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר: כִּֽי–אָ֭מַרְתִּי תְּנַחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֝שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי: וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמ֑וֹת וּֽמֵחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַעֲתַֽנִּי: וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵֽעַצְמוֹתָֽי: מָ֭אַסְתִּי לֹא–לְעֹלָ֣ם אֶֽחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֝מֶּ֗נִּי כִּי–הֶ֥בֶל יָמָֽי: מָֽה–אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִי–תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ: וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ: כַּ֭מָּה לֹא–תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא–תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד–בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי: חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל | לָךְ֮ נֹצֵ֪ר הָאָ֫דָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא: וּמֶ֤ה | לֹא–תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֪יר אֶת–עֲוֹ֫נִ֥י כִּֽי–עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חֲרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי:
לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב לו–שקול ישקל כעשי; והיתי (והותי), במאזנים ישאו-יחד.
ג כי-עתה–מחול ימים יכבד; על-כן, דברי לעו.
ד כי חצי שדי, עמדי–אשר חמתם, שתה רוחי; בעותי אלוה יערכוני.
ה הינהק-פרא עלי-דשא; אם יגעה-שור, על-בלילו.
ו היאכל תפל, מבלי-מלח; אם-יש-טעם, בריר חלמות.
ז מאנה לנגוע נפשי; המה, כדוי לחמי.
ח מי-יתן, תבוא שאלתי; ותקותי, יתן אלוה.
ט ויאל אלוה, וידכאני; יתר ידו, ויבצעני.
י ותהי-עוד, נחמתי– ואסלדה בחילה, לא יחמול:
כי-לא כחדתי, אמרי קדוש.
יא מה-כחי כי-איחל; ומה-קצי, כי-אאריך נפשי.
יב אם-כח אבנים כחי; אם-בשרי נחוש.
יג האם אין עזרתי בי; ותשיה, נדחה ממני.
יד למס מרעהו חסד; ויראת שדי יעזוב.
טו אחי, בגדו כמו-נחל; כאפיק נחלים יעברו.
טז הקדרים מני-קרח; עלימו, יתעלם-שלג.
יז בעת יזרבו נצמתו; בחמו, נדעכו ממקומם.
יח ילפתו, ארחות דרכם; יעלו בתהו ויאבדו.
יט הביטו, ארחות תמא; הליכת שבא, קוו-למו.
כ בשו כי-בטח; באו עדיה, ויחפרו.
כא כי-עתה, הייתם לא; תראו חתת, ותיראו.
כב הכי-אמרתי, הבו לי; ומכחכם, שחדו בעדי.
כג ומלטוני מיד-צר; ומיד עריצים תפדוני.
כד הורוני, ואני אחריש; ומה-שגיתי, הבינו לי.
כה מה-נמרצו אמרי-ישר; ומה-יוכיח הוכח מכם.
כו הלהוכח מלים תחשבו; ולרוח, אמרי נאש.
כז אף-על-יתום תפילו; ותכרו, על-ריעכם.
כח ועתה, הואילו פנו-בי; ועל-פניכם, אם-אכזב.
כט שובו-נא, אל-תהי עולה; ושבי (ושבו) עוד, צדקי-בה.
ל היש-בלשוני עולה; אם-חכי, לא-יבין הוות.
א הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ; וכימי שכיר ימיו.
ב כעבד ישאף-צל; וכשכיר, יקוה פעלו.
ג כן הנחלתי לי, ירחי-שוא; ולילות עמל, מנו-לי.
ד אם-שכבתי– ואמרתי, מתי אקום ומדד-ערב;
ושבעתי נדדים עדי-נשף.
ה לבש בשרי רמה, וגיש (וגוש) עפר; עורי רגע, וימאס.
ו ימי קלו, מני-ארג; ויכלו, באפס תקוה.
ז זכר, כי-רוח חיי; לא-תשוב עיני, לראות טוב.
ח לא-תשורני, עין ראי; עיניך בי ואינני.
ט כלה ענן, וילך; כן יורד שאול, לא יעלה.
י לא-ישוב עוד לביתו; ולא-יכירנו עוד מקמו.
יא גם-אני, לא אחשך-פי:
אדברה, בצר רוחי; אשיחה, במר נפשי.
יב הים-אני, אם-תנין: כי-תשים עלי משמר.
יג כי-אמרתי, תנחמני ערשי; ישא בשיחי, משכבי.
יד וחתתני בחלמות; ומחזינות תבעתני.
טו ותבחר מחנק נפשי; מות, מעצמותי.
טז מאסתי, לא-לעלם אחיה; חדל ממני, כי-הבל ימי.
יז מה-אנוש, כי תגדלנו; וכי-תשית אליו לבך.
יח ותפקדנו לבקרים; לרגעים, תבחננו.
יט כמה, לא-תשעה ממני; לא-תרפני, עד-בלעי רקי.
כ חטאתי, מה אפעל לך– נצר האדם:
למה שמתני למפגע לך; ואהיה עלי למשא.
כא ומה, לא-תשא פשעי– ותעביר את-עוני:
כי-עתה, לעפר אשכב; ושחרתני ואינני.
|
|