איוב- פרק שנים עשר – טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּק–צ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ:
וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר: עַד–אָ֤נָה | תְּשִׂימ֣וּן קִנְצֵ֣י לְמִלִּ֑ין תָּ֝בִ֗ינוּ וְאַחַ֥ר נְדַבֵּֽר: מַ֭דּוּעַ נֶחְשַׁ֣בְנוּ כַבְּהֵמָ֑ה נִ֝טְמִ֗ינוּ בְּעֵינֵיכֶֽם: טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּק–צ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ: גַּ֤ם א֣וֹר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָ֑ךְ וְלֹֽא–יִ֝גַּ֗הּ שְׁבִ֣יב אִשּֽׁוֹ: א֖וֹר חָשַׁ֣ךְ בְּאָהֳל֑וֹ וְ֝נֵר֗וֹ עָלָ֥יו יִדְעָֽךְ: יֵֽ֭צְרוּ צַעֲדֵ֣י אוֹנ֑וֹ וְֽתַשְׁלִיכֵ֥הוּ עֲצָתֽוֹ: כִּֽי–שֻׁלַּ֣ח בְּרֶ֣שֶׁת בְּרַגְלָ֑יו וְעַל–שְׂ֝בָכָ֗ה יִתְהַלָּֽךְ: יֹאחֵ֣ז בְּעָקֵ֣ב פָּ֑ח יַחֲזֵ֖ק עָלָ֣יו צַמִּֽים: טָמ֣וּן בָּאָ֣רֶץ חַבְל֑וֹ וּ֝מַלְכֻּדְתּ֗וֹ עֲלֵ֣י נָתִֽיב: סָ֭בִיב בִּֽעֲתֻ֣הוּ בַלָּה֑וֹת וֶהֱפִיצֻ֥הוּ לְרַגְלָֽיו: יְהִי–רָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ: יֹ֭אכַל בַּדֵּ֣י עוֹר֑וֹ יֹאכַ֥ל בַּ֝דָּ֗יו בְּכ֣וֹר מָֽוֶת: יִנָּתֵ֣ק מֵ֭אָהֳלוֹ מִבְטַח֑וֹ וְ֝תַצְעִדֵ֗הוּ לְמֶ֣לֶךְ בַּלָּהֽוֹת: תִּשְׁכּ֣וֹן בְּ֭אָהֳלוֹ מִבְּלִי–ל֑וֹ יְזֹרֶ֖ה עַל–נָוֵ֣הוּ גָפְרִֽית: מִ֭תַּחַת שָֽׁרָשָׁ֣יו יִבָ֑שׁוּ וּ֝מִמַּ֗עַל יִמַּ֥ל קְצִירֽוֹ: זִֽכְרוֹ–אָ֭בַד מִנִּי–אָ֑רֶץ וְלֹא–שֵׁ֥ם ל֝֗וֹ עַל–פְּנֵי–חֽוּץ: יֶ֭הְדְּפֻהוּ מֵא֣וֹר אֶל–חֹ֑שֶׁךְ וּֽמִתֵּבֵ֥ל יְנִדֻּֽהוּ: לֹ֘א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא–נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ וְאֵ֥ין שָׂ֝רִ֗יד בִּמְגוּרָֽיו: עַל–י֖וֹמוֹ נָשַׁ֣מּוּ אַחֲרֹנִ֑ים וְ֝קַדְמֹנִ֗ים אָ֣חֲזוּ שָֽׂעַר: אַךְ–אֵ֭לֶּה מִשְׁכְּנ֣וֹת עַוָּ֑ל וְ֝זֶ֗ה מְק֣וֹם לֹא–יָדַֽע–אֵֽל:
לא מנוקד:
א ויען, בלדד השחי; ויאמר.
ב עד-אנה, תשימון קנצי למלין; תבינו, ואחר נדבר.
ג מדוע, נחשבנו כבהמה; נטמינו, בעיניכם.
ד טרף נפשו, באפו: הלמענך, תעזב ארץ; ויעתק-צור, ממקמו.
ה גם אור רשעים ידעך; ולא-יגה, שביב אשו.
ו אור, חשך באהלו; ונרו, עליו ידעך.
ז יצרו, צעדי אונו; ותשליכהו עצתו.
ח כי-שלח ברשת ברגליו; ועל-שבכה, יתהלך.
ט יאחז בעקב פח; יחזק עליו צמים.
י טמון בארץ חבלו; ומלכדתו, עלי נתיב.
יא סביב, בעתהו בלהות; והפיצהו לרגליו.
יב יהי-רעב אנו; ואיד, נכון לצלעו.
יג יאכל, בדי עורו; יאכל בדיו, בכור מות.
יד ינתק מאהלו, מבטחו; ותצעדהו, למלך בלהות.
טו תשכון באהלו, מבלילו; יזרה על-נוהו גפרית.
טז מתחת, שרשיו יבשו; וממעל, ימל קצירו.
יז זכרו-אבד, מני-ארץ; ולא-שם לו, על-פני-חוץ.
יח יהדפהו, מאור אל-חשך; ומתבל ינדהו.
יט לא נין לו ולא-נכד בעמו; ואין שריד, במגוריו.
כ על-יומו, נשמו אחרנים; וקדמנים, אחזו שער.
כא אך-אלה, משכנות עול; וזה, מקום לא-ידע-אל.
|
|