איוב פרק שלישי– אָ֤ז | יָנ֬וּחַֽ לִֽי:
אַחֲרֵי–כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת–פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת–יוֹמֽוֹ: וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר: יֹ֣אבַד י֖וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר: הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ אַֽל–יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְאַל–תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה: יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן–עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם: הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֮ יִקָּחֵ֪ה֫וּ אֹ֥פֶל אַל–יִ֭חַדְּ בִּימֵ֣י שָׁנָ֑ה בְּמִסְפַּ֥ר יְ֝רָחִ֗ים אַל–יָבֹֽא: הִנֵּ֤ה הַלַּ֣יְלָה הַ֭הוּא יְהִ֣י גַלְמ֑וּד אַל–תָּבֹ֖א רְנָנָ֣ה בֽוֹ: יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי–י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן: יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֪י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו–לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל–יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי–שָֽׁחַר: כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי: לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע: מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה–שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק: כִּֽי–עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז | יָנ֬וּחַֽ לִֽי: עִם–מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ: א֣וֹ עִם–שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף: א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗ים לֹא–רָ֥אוּ אֽוֹר: שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ: יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ: קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חָפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו: לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ: הַֽמְחַכִּ֣ים לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים: הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי–גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ–קָֽבֶר: לְ֭גֶבֶר אֲשֶׁר–דַּרְכּ֣וֹ נִסְתָּ֑רָה וַיָּ֖סֶךְ אֱל֣וֹהַּ בַּעֲדֽוֹ: כִּֽי–לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי: כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי: לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי | וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא–נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז:
לא מנוקד:
א אחרי-כן, פתח איוב את-פיהו, ויקלל, את-יומו. {פ}
ב ויען איוב, ויאמר.
ג יאבד יום, אולד בו; והלילה אמר, הרה גבר.
ד היום ההוא, יהי-חשך:
אל-ידרשהו אלוה ממעל; ואל-תופע עליו נהרה.
ה יגאלהו, חשך וצלמות–תשכן-עליו עננה; יבעתהו, כמרירי יום.
ו הלילה ההוא, יקחהו-אפל:
אל-יחד, בימי שנה; במספר ירחים, אל-יבא.
ז הנה הלילה ההוא, יהי גלמוד; אל-תבוא רננה בו.
ח יקבהו אררי-יום; העתידים, ערר לויתן.
ט יחשכו, כוכבי נשפו: יקו-לאור ואין; ואל-יראה, בעפעפי-שחר.
י כי לא סגר, דלתי בטני; ויסתר עמל, מעיני.
יא למה לא מרחם אמות; מבטן יצאתי ואגוע.
יב מדוע, קדמוני ברכים; ומה-שדים, כי אינק.
יג כי-עתה, שכבתי ואשקוט; ישנתי, אז ינוח לי.
יד עם-מלכים, ויעצי ארץ; הבנים חרבות למו.
טו או עם-שרים, זהב להם; הממלאים בתיהם כסף.
טז או כנפל טמון, לא אהיה; כעללים, לא-ראו אור.
יז שם רשעים, חדלו רגז; ושם ינוחו, יגיעי כח.
יח יחד, אסירים שאננו; לא שמעו, קול נגש.
יט קטן וגדול, שם הוא; ועבד, חפשי מאדניו.
כ למה יתן לעמל אור; וחיים, למרי נפש.
כא המחכים למות ואיננו; ויחפרהו, ממטמונים.
כב השמחים אלי-גיל– ישישו, כי ימצאו-קבר.
כג לגבר, אשר-דרכו נסתרה; ויסך אלוה בעדו.
כד כי-לפני לחמי, אנחתי תבא; ויתכו כמים, שאגתי.
כה כי פחד פחדתי, ויאתיני; ואשר יגרתי, יבא לי.
כו לא שלותי, ולא שקטתי ולא-נחתי; ויבא רגז.
|
|