איוב- פרק עשירי – הֶֽחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַֽעַת–ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ:
וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר: הֶֽחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַֽעַת–ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ: הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּ֝מִלִּ֗ים לֹא–יוֹעִ֥יל בָּֽם: אַף–אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי–אֵֽל: כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֹנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים: יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא–אָ֑נִי וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ–בָֽךְ: הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑ד וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ: הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַ תִּשְׁמָ֑ע וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חָכְמָֽה: מַה–יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא–עִמָּ֥נוּ הֽוּא: גַּם–שָׂ֣ב גַּם–יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים: הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחֻמ֣וֹת אֵ֑ל וְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ: מַה–יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה–יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ: כִּֽי–תָשִׁ֣יב אֶל–אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין: מָֽה–אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי–יִזְכֶּ֑ה וְכִֽי–יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה: הֵ֣ן (בקדשו) בִּ֭קְדֹשָׁיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא–זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו: אַ֭ף כִּֽי–נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח אִישׁ–שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה: אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע–לִ֑י וְזֶֽה–חָ֝זִ֗יתִי וַאֲסַפֵּֽרָה: אֲשֶׁר–חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ מֵאֲבוֹתָֽם: לָהֶ֣ם לְ֭בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ וְלֹא–עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם: כָּל–יְמֵ֣י רָ֭שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֝נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶעָרִֽיץ: קוֹל–פְּחָדִ֥ים בְּאָזְנָ֑יו בַּ֝שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ: לֹא–יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי–חֹ֑שֶׁךְ (וצפו) וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי–חָֽרֶב: נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה יָדַ֓ע | כִּֽי–נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם–חֹֽשֶׁךְ: יְֽ֭בַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ | עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר: כִּֽי–נָטָ֣ה אֶל–אֵ֣ל יָד֑וֹ וְאֶל–שַׁ֝דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר: יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר בַּ֝עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָֽגִנָּֽיו: כִּֽי–כִסָּ֣ה פָנָ֣יו בְּחֶלְבּ֑וֹ וַיַּ֖עַשׂ פִּימָ֣ה עֲלֵי–כָֽסֶל: וַיִּשְׁכּ֤וֹן | עָ֘רִ֤ים נִכְחָד֗וֹת בָּ֭תִּים לֹא–יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים: לֹֽא–יֶ֖עְשַׁר וְלֹא–יָק֣וּם חֵיל֑וֹ וְלֹֽא–יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם: לֹֽא–יָס֨וּר | מִנִּי–חֹ֗שֶׁךְ יֹֽ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו: אַל–יַאֲמֵ֣ן (בשו) בַּשָּׁ֣יו נִתְעָ֑ה כִּי–שָׁ֝֗וְא תִּהְיֶ֥ה תְמוּרָתֽוֹ: בְּֽלֹא–י֭וֹמוֹ תִּמָּלֵ֑א וְ֝כִפָּת֗וֹ לֹ֣א רַעֲנָֽנָה: יַחְמֹ֣ס כַּגֶּ֣פֶן בִּסְר֑וֹ וְיַשְׁלֵ֥ךְ כַּ֝זַּ֗יִת נִצָּתֽוֹ: כִּֽי–עֲדַ֣ת חָנֵ֣ף גַּלְמ֑וּד וְ֝אֵ֗שׁ אָכְלָ֥ה אָֽהֳלֵי–שֹֽׁחַד: {לה} הָרֹ֣ה עָ֭מָל וְיָ֣לֹד אָ֑וֶן וּ֝בִטְנָ֗ם תָּכִ֥ין מִרְמָֽה:
לא מנוקד:
א ויען, אליפז התימני; ויאמר.
ב החכם, יענה דעת-רוח; וימלא קדים בטנו.
ג הוכח בדבר, לא יסכון; ומלים, לא-יועיל בם.
ד אף-אתה, תפר יראה; ותגרע שיחה, לפני-אל.
ה כי יאלף עונך פיך; ותבחר, לשון ערומים.
ו ירשיעך פיך ולא-אני; ושפתיך, יענו-בך.
ז הראישון אדם, תולד; ולפני גבעות חוללת.
ח הבסוד אלוה תשמע; ותגרע אליך חכמה.
ט מה-ידעת, ולא נדע; תבין, ולא-עמנו הוא.
י גם-שב גם-ישיש בנו– כביר מאביך ימים.
יא המעט ממך, תנחומות אל; ודבר, לאט עמך.
יב מה-יקחך לבך; ומה-ירזמון עיניך.
יג כי-תשיב אל-אל רוחך; והצאת מפיך מלין.
יד מה-אנוש כי-יזכה; וכי-יצדק, ילוד אשה.
טו הן בקדשו, לא יאמין; ושמים, לא-זכו בעיניו.
טז אף, כי-נתעב ונאלח; איש-שתה כמים עולה.
יז אחוך שמע-לי; וזה-חזיתי, ואספרה.
יח אשר-חכמים יגידו; ולא כחדו, מאבותם.
יט להם לבדם, נתנה הארץ; ולא-עבר זר בתוכם.
כ כל-ימי רשע, הוא מתחולל; ומספר שנים, נצפנו לעריץ.
כא קול-פחדים באזניו; בשלום, שודד יבואנו.
כב לא-יאמין שוב, מני-חשך; וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב.
כג נדד הוא ללחם איה; ידע, כי-נכון בידו יום-חשך.
כד יבעתהו, צר ומצוקה; תתקפהו, כמלך עתיד לכידור.
כה כי-נטה אל-אל ידו; ואל-שדי, יתגבר.
כו ירוץ אליו בצואר; בעבי, גבי מגניו.
כז כי-כסה פניו בחלבו; ויעש פימה עלי-כסל.
כח וישכון, ערים נכחדות–בתים, לא-ישבו למו: אשר התעתדו לגלים.
כט לא-יעשר, ולא-יקום חילו; ולא-יטה לארץ מנלם.
ל לא-יסור, מני-חשך–ינקתו, תיבש שלהבת; ויסור, ברוח פיו.
לא אל-יאמן בשו נתעה: כי-שוא, תהיה תמורתו.
לב בלא-יומו, תמלא; וכפתו, לא רעננה.
לג יחמס כגפן בסרו; וישלך כזית, נצתו.
לד כי-עדת חנף גלמוד; ואש, אכלה אהלי-שחד.
לה הרה עמל, וילד און; ובטנם, תכין מרמה.
|
|