איוב פרק תשיעי – יַד–יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר: אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם–עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה: גַּם–לִ֤י לֵבָ֨ב | כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא–נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת–מִי–אֵ֥ין כְּמוֹ–אֵֽלֶּה: שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ | אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים: לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל: יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים | לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ: וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל–נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד–לָֽךְ: א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם: מִ֭י לֹא–יָדַ֣ע בְּכָל–אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד–יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת: אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל–חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל–בְּשַׂר–אִֽישׁ: הֲלֹא–אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם–לֽוֹ: בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה: עִ֭מּוֹ חָכְמָ֣ה וּגְבוּרָ֑ה ל֝֗וֹ עֵצָ֥ה וּתְבוּנָֽה: הֵ֣ן יַ֭הֲרוֹס וְלֹ֣א יִבָּנֶ֑ה יִסְגֹּ֥ר עַל–אִ֝֗ישׁ וְלֹ֣א יִפָּתֵֽחַ: הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ: עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתֽוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה: מוֹלִ֣יךְ יוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל: מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם: מוֹלִ֣יךְ כֹּהֲנִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְאֵֽתָנִ֣ים יְסַלֵּֽף: מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח: שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל–נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה: מְגַלֶּ֣ה עֲ֭מֻקוֹת מִנִּי–חֹ֑שֶׁךְ וַיֹּצֵ֖א לָא֣וֹר צַלְמָֽוֶת: מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם: מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם–הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא–דָֽרֶךְ: יְמַֽשְׁשׁוּ–חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא–א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר:
הֶן–כֹּ֖ל רָאֲתָ֣ה עֵינִ֑י שָֽׁמְעָ֥ה אָ֝זְנִ֗י וַתָּ֥בֶן לָֽהּ: כְּֽ֭דַעְתְּכֶם יָדַ֣עְתִּי גַם–אָ֑נִי לֹא–נֹפֵ֖ל אָנֹכִ֣י מִכֶּֽם: אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶל–שַׁדַּ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְהוֹכֵ֖חַ אֶל–אֵ֣ל אֶחְפָּֽץ: וְֽאוּלָ֗ם אַתֶּ֥ם טֹֽפְלֵי–שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם: מִֽי–יִ֭תֵּן הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישׁ֑וּן וּתְהִ֖י לָכֶ֣ם לְחָכְמָֽה: שִׁמְעוּ–נָ֥א תוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ: הַ֭לְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֝ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה: הֲפָנָ֥יו תִּשָּׂא֑וּן אִם–לָאֵ֥ל תְּרִיבֽוּן: הֲ֭טוֹב כִּֽי–יַחְקֹ֣ר אֶתְכֶ֑ם אִם–כְּהָתֵ֥ל בֶּ֝אֱנ֗וֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ: הוֹכֵ֣חַ יוֹכִ֣יחַ אֶתְכֶ֑ם אִם–בַּ֝סֵּ֗תֶר פָּנִ֥ים תִּשָּׂאֽוּן: הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם: זִֽ֭כְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי–אֵ֑פֶר לְגַבֵּי–חֹ֝֗מֶר גַּבֵּיכֶֽם: הַחֲרִ֣ישׁוּ מִ֭מֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה–אָ֑נִי וְיַעֲבֹ֖ר עָלַ֣י מָֽה: עַל–מָ֤ה | אֶשָּׂ֣א בְשָׂרִ֣י בְשִׁנָּ֑י וְ֝נַפְשִׁ֗י אָשִׂ֥ים בְּכַפִּֽי: הֵ֣ן יִ֭קְטְלֵנִי (לא) ל֣וֹ אֲיַחֵ֑ל אַךְ–דְּ֝רָכַ֗י אֶל–פָּנָ֥יו אוֹכִֽיחַ: גַּם–הוּא–לִ֥י לִֽישׁוּעָ֑ה כִּי–לֹ֥א לְ֝פָנָ֗יו חָנֵ֥ף יָבֽוֹא: שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֝אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם: הִנֵּה–נָ֭א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי–אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק: מִי–ה֭וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי–עַתָּ֖ה אַחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע: אַךְ–שְׁ֭תַּיִם אַל–תַּ֣עַשׂ עִמָּדִ֑י אָ֥ז מִ֝פָּנֶ֗יךָ לֹ֣א אֶסָּתֵֽר: כַּ֭פְּךָ מֵעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֝אֵ֥מָתְךָ֗ אַֽל–תְּבַעֲתַֽנִּי: וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה אֽוֹ–אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי: כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֹנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי: לָֽמָּה–פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ: הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת–קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף: כִּֽי–תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֹנ֥וֹת נְעוּרָֽי: וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד | רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל–אָרְחוֹתָ֑י עַל–שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה: וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ:
אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע–רֹֽגֶז: כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד: אַף–עַל–זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ: מִֽי–יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד: אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים | יָמָ֗יו מִֽסְפַּר–חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ (חקו) חֻקָּ֥יו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר: שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד–יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ: כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם–יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל: אִם–יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ: מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ–נָֽטַע: וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ: אָֽזְלוּ–מַ֭יִם מִנִּי–יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ: וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא–יָ֫ק֥וּם עַד–בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא–יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם: מִ֤י יִתֵּ֨ן | בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד–שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי: אִם–יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל–יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד–בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי: תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף: כִּֽי–עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא–תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל–חַטָּאתִֽי: חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל–עֲוֹנִֽי: וְ֭אוּלָם הַר–נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ: אֲבָנִ֤ים | שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף–סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר–אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ: תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ: יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא–יָבִ֥ין לָֽמוֹ: אַךְ–בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל:
לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב אמנם, כי אתם-עם; ועמכם, תמות חכמה.
ג גם-לי לבב, כמוכם–לא-נפל אנכי מכם; ואת-מי-אין כמו-אלה.
ד שחק לרעהו, אהיה–קרא לאלוה, ויענהו; שחוק, צדיק תמים.
ה לפיד בוז, לעשתות שאנן– נכון, למועדי רגל.
ו ישליו אהלים, לשדדים, ובטחות, למרגיזי אל– לאשר הביא אלוה בידו.
ז ואולם–שאל-נא בהמות ותרך; ועוף השמים, ויגד-לך.
ח או שיח לארץ ותרך; ויספרו לך, דגי הים.
ט מי, לא-ידע בכל-אלה: כי יד-יהוה, עשתה זאת.
י אשר בידו, נפש כל-חי; ורוח, כל-בשר-איש.
יא הלא-אזן, מלין תבחן; וחך, אכל יטעם-לו.
יב בישישים חכמה; וארך ימים תבונה.
יג עמו, חכמה וגבורה; לו, עצה ותבונה.
יד הן יהרוס, ולא יבנה; יסגר על-איש, ולא יפתח.
טו הן יעצר במים ויבשו; וישלחם, ויהפכו ארץ.
טז עמו, עז ותושיה; לו, שגג ומשגה.
יז מוליך יועצים שולל; ושפטים יהולל.
יח מוסר מלכים פתח; ויאסר אזור, במתניהם.
יט מוליך כהנים שולל; ואתנים יסלף.
כ מסיר שפה, לנאמנים; וטעם זקנים יקח.
כא שופך בוז, על-נדיבים; ומזיח אפיקים רפה.
כב מגלה עמקות, מני-חשך; ויצא לאור צלמות.
כג משגיא לגוים, ויאבדם; שטח לגוים, וינחם.
כד מסיר–לב, ראשי עם-הארץ; ויתעם, בתהו לא-דרך.
כה ימששו-חשך ולא-אור; ויתעם, כשכור.
א הן-כל, ראתה עיני; שמעה אזני, ותבן לה.
ב כדעתכם, ידעתי גם-אני: לא-נפל אנכי מכם.
ג אולם–אני, אל-שדי אדבר; והוכח אל-אל אחפץ.
ד ואולם, אתם טפלי-שקר; רפאי אלל כלכם.
ה מי-יתן, החרש תחרישון; ותהי לכם לחכמה.
ו שמעו-נא תוכחתי; ורבות שפתי הקשיבו.
ז הלאל, תדברו עולה; ולו, תדברו רמיה.
ח הפניו תשאון; אם-לאל תריבון.
ט הטוב, כי-יחקר אתכם; אם-כהתל באנוש, תהתלו בו.
י הוכח יוכיח אתכם– אם-בסתר, פנים תשאון.
יא הלא שאתו, תבעת אתכם; ופחדו, יפל עליכם.
יב זכרניכם, משלי-אפר; לגבי-חמר, גביכם.
יג החרישו ממני, ואדברה-אני; ויעבר עלי מה.
יד על-מה, אשא בשרי בשני; ונפשי, אשים בכפי.
טו הן יקטלני, לא (לו) איחל; אך-דרכי, אל-פניו אוכיח.
טז גם-הוא-לי לישועה: כי-לא לפניו, חנף יבוא.
יז שמעו שמוע, מלתי; ואחותי, באזניכם.
יח הנה-נא, ערכתי משפט; ידעתי, כי-אני אצדק.
יט מי-הוא, יריב עמדי: כי-עתה אחריש ואגוע.
כ אך-שתים, אל-תעש עמדי; אז מפניך, לא אסתר.
כא כפך, מעלי הרחק; ואמתך, אל-תבעתני.
כב וקרא, ואנכי אענה; או-אדבר, והשיבני.
כג כמה לי, עונות וחטאות– פשעי וחטאתי, הדיעני.
כד למה-פניך תסתיר; ותחשבני לאויב לך.
כה העלה נדף תערוץ; ואת-קש יבש תרדף.
כו כי-תכתב עלי מררות; ותורישני, עונות נעורי.
כז ותשם בסד, רגלי– ותשמור כל-ארחותי;
על-שרשי רגלי, תתחקה.
כח והוא, כרקב יבלה; כבגד, אכלו עש.
א אדם, ילוד אשה– קצר ימים, ושבע-רגז.
ב כציץ יצא, וימל; ויברח כצל, ולא יעמוד.
ג אף-על-זה, פקחת עינך; ואתי תביא במשפט עמך.
ד מי-יתן טהור, מטמא– לא אחד.
ה אם חרוצים, ימיו–מספר-חדשיו אתך: חקו עשית, ולא יעבר.
ו שעה מעליו ויחדל– עד-ירצה, כשכיר יומו.
ז כי יש לעץ, תקוה:
אם-יכרת, ועוד יחליף; וינקתו, לא תחדל.
ח אם-יזקין בארץ שרשו; ובעפר, ימות גזעו.
ט מריח מים יפרח; ועשה קציר כמו-נטע.
י וגבר ימות, ויחלש; ויגוע אדם ואיו.
יא אזלו-מים, מני-ים; ונהר, יחרב ויבש.
יב ואיש שכב, ולא-יקום:
עד-בלתי שמים, לא יקיצו; ולא-יערו, משנתם.
יג מי יתן, בשאול תצפנני– תסתירני, עד-שוב אפך;
תשית לי חק ותזכרני.
יד אם-ימות גבר, היחיה:
כל-ימי צבאי איחל– עד-בוא, חליפתי.
טו תקרא, ואנכי אענך; למעשה ידיך תכסף.
טז כי-עתה, צעדי תספור; לא-תשמר, על-חטאתי.
יז חתם בצרור פשעי; ותטפל, על-עוני.
יח ואולם, הר-נופל יבול; וצור, יעתק ממקמו.
יט אבנים, שחקו מים– תשטף-ספיחיה עפר-ארץ;
ותקות אנוש האבדת.
כ תתקפהו לנצח, ויהלך; משנה פניו, ותשלחהו.
כא יכבדו בניו, ולא ידע; ויצערו, ולא-יבין למו.
כב אך-בשרו, עליו יכאב; ונפשו, עליו תאבל.
|
|