איוב- פרק שישי – עַד–יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה:
וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר: עַד–אָ֥ן תְּמַלֶּל–אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי–פִֽיךָ: הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם–שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת–צֶֽדֶק: אִם–בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ–ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד–פִּשְׁעָֽם: אִם–אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל–אֵ֑ל וְאֶל–שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן: אִם–זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי–עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ: וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד: כִּֽי–שְׁאַל–נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם: כִּֽי–תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי–אָֽרֶץ: הֲלֹא–הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים: הֲיִֽגְאֶה–גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה–אָ֥חוּ בְלִי–מָֽיִם: עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל–חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ: כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל–שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד: אֲשֶׁר–יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ: יִשָּׁעֵ֣ן עַל–בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם: רָטֹ֣ב ה֖וּא לִפְנֵי–שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא: עַל–גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה: אִם–יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ: הֶן–ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ: הֶן–אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס–תָּ֑ם וְלֹֽא–יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד–מְרֵעִֽים: עַד–יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה: שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ–בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ:
לא מנוקד:
א ויען, בלדד השוחי; ויאמר.
ב עד-אן, תמלל-אלה; ורוח כביר, אמרי-פיך.
ג האל, יעות משפט; ואם-שדי, יעות-צדק.
ד אם-בניך חטאו-לו; וישלחם, ביד-פשעם.
ה אם-אתה, תשחר אל-אל; ואל-שדי, תתחנן.
ו אם-זך וישר, אתה: כי-עתה, יעיר עליך; ושלם, נות צדקך.
ז והיה ראשיתך מצער; ואחריתך, ישגה מאד.
ח כי-שאל-נא, לדר רישון; וכונן, לחקר אבותם.
ט כי-תמול אנחנו, ולא נדע: כי צל ימינו עלי-ארץ.
י הלא-הם יורוך, יאמרו לך; ומלבם, יוצאו מלים.
יא היגאה-גמא, בלא בצה; ישגה-אחו בלי-מים.
יב עדנו באבו, לא יקטף; ולפני כל-חציר ייבש.
יג כן–ארחות, כל-שכחי אל; ותקות חנף תאבד.
יד אשר-יקוט כסלו; ובית עכביש, מבטחו.
טו ישען על-ביתו, ולא יעמד; יחזיק בו, ולא יקום.
טז רטב הוא, לפני-שמש; ועל גנתו, ינקתו תצא.
יז על-גל, שרשיו יסבכו; בית אבנים יחזה.
יח אם-יבלענו ממקמו; וכחש בו, לא ראיתיך.
יט הן-הוא, משוש דרכו; ומעפר, אחר יצמחו.
כ הן-אל, לא ימאס-תם; ולא-יחזיק, ביד-מרעים.
כא עד-ימלה שחוק פיך; ושפתיך תרועה.
כב שנאיך ילבשו-בשת; ואהל רשעים איננו.
|
|