איוב- פרק שישה ועשרים – וַֽיהוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת–אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵאשִׁת֑וֹ.
וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת–הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל–אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–אֱלִיפַ֣ז הַתֵּֽימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב: וְעַתָּ֡ה קְחֽוּ–לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה–פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ | אֶל–עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּֽעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם–פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב:
וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּֽימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהוָ֖ה אֶת–פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב: וַֽיהוָ֗ה שָׁ֚ב אֶת-(שבית) שְׁב֣וּת אִיּ֔וֹב בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ בְּעַ֣ד רֵעֵ֑הוּ וַ֧יֹּסֶף יְהוָ֛ה אֶת–כָּל–אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֖וֹב לְמִשְׁנֶֽה:
וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָיו כָּל–אֶחָ֨יו וְכָל-(אחיתיו) אַחְיוֹתָ֜יו וְכָל–יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶחֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כָּל–הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר–הֵבִ֥יא יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ–ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד:
וַֽיהוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת–אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵאשִׁת֑וֹ וַֽיְהִי–ל֡וֹ אַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר אֶ֜לֶף צֹ֗אן וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ גְּמַלִּ֔ים וְאֶֽלֶף–צֶ֥מֶד בָּקָ֖ר וְאֶ֥לֶף אֲתוֹנֽוֹת: וַֽיְהִי–ל֛וֹ שִׁבְעָ֥נָה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת: וַיִּקְרָ֤א שֵׁם–הָֽאַחַת֙ יְמִימָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית קְצִיעָ֑ה וְשֵׁ֥ם הַשְּׁלִישִׁ֖ית קֶ֥רֶן הַפּֽוּךְ: וְלֹ֨א נִמְצָ֜א נָשִׁ֥ים יָפ֛וֹת כִּבְנ֥וֹת אִיּ֖וֹב בְּכָל–הָאָ֑רֶץ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֧ם אֲבִיהֶ֛ם נַחֲלָ֖ה בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם:
וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַֽחֲרֵי–זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה (וירא) וַיִּרְאֶ֗ה אֶת–בָּנָיו֙ וְאֶת–בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת: וַיָּ֣מָת אִיּ֔וֹב זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֥ע יָמִֽים:
לא מנוקד:
ז ויהי, אחר דבר יהוה את-הדברים האלה–אל-איוב; ויאמר יהוה אל-אליפז התימני, חרה אפי בך ובשני רעיך–כי לא דברתם אלי נכונה, כעבדי איוב. {ס} ח ועתה קחו-לכם שבעה-פרים ושבעה אילים ולכו אל-עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי, יתפלל עליכם: כי אם-פניו אשא, לבלתי עשות עמכם נבלה–כי לא דברתם אלי נכונה, כעבדי איוב. ט וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי, צפר הנעמתי, ויעשו, כאשר דבר אליהם יהוה; וישא יהוה, את-פני איוב. י ויהוה, שב את-שבית (שבות) איוב, בהתפללו, בעד רעהו; ויסף יהוה את-כל-אשר לאיוב, למשנה. יא ויבאו אליו כל-אחיו וכל-אחיתיו וכל-ידעיו לפנים, ויאכלו עמו לחם בביתו, וינדו לו וינחמו אתו, על כל-הרעה אשר-הביא יהוה עליו; ויתנו-לו, איש קשיטה אחת, ואיש, נזם זהב אחד. יב ויהוה, ברך את-אחרית איוב–מראשתו; ויהי-לו ארבעה עשר אלף צאן, וששת אלפים גמלים, ואלף-צמד בקר, ואלף אתונות. יג ויהי-לו שבענה בנים, ושלוש בנות. יד ויקרא שם-האחת ימימה, ושם השנית קציעה; ושם השלישית, קרן הפוך. טו ולא נמצא נשים יפות, כבנות איוב–בכל-הארץ; ויתן להם אביהם נחלה, בתוך אחיהם. טז ויחי איוב אחרי-זאת, מאה וארבעים שנה; וירא (ויראה), את-בניו ואת-בני בניו–ארבעה, דרות. יז וימת איוב, זקן ושבע ימים. {ש}
|
|