איוב- פרק שלושה ועשרים– כִּי–אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל:
וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר: שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי: כִּי–אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל: מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה–לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה–טּֽוֹב: כִּֽי–אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי: עַל–מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי–פָֽשַׁע: מִי–גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה–לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם: וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם–פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם–אַנְשֵׁי–רֶֽשַׁע: כִּֽי–אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן–גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם–אֱלֹהִֽים: לָכֵ֤ן | אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל: כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם–ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ: אַף–אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא–יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹֽא–יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט: מִֽי–פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ: אִם–יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף: יִגְוַ֣ע כָּל–בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל–עָפָ֥ר יָשֽׁוּב: וְאִם–בִּ֥ינָה שִׁמְעָה–זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי: הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם–צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ: הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל–נְדִיבִֽים: אֲשֶׁ֤ר לֹֽא–נָשָׂ֨א | פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר–שׁ֖וֹעַ לִפְנֵי–דָ֑ל כִּֽי–מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם: רֶ֤גַע | יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד: כִּי–עֵ֭ינָיו עַל–דַּרְכֵי–אִ֑ישׁ וְֽכָל–צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה: אֵֽין–חֹ֖שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן: כִּ֤י לֹ֣א עַל–אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל–אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט: יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא–חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם: לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ: תַּֽחַת–רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים: אֲשֶׁ֣ר עַל–כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵֽאַחֲרָ֑יו וְכָל–דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ: לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַֽעֲקַת–דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע: וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט | וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל–גּ֖וֹי וְעַל–אָדָ֣ם יָֽחַד: מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם: כִּֽי–אֶל–אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל: בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם–עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף: הַֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְמֶ֨נָּה כִּֽי–מָאַ֗סְתָּ כִּי–אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא–אָ֑נִי וּֽמַה–יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר: אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי: אִ֭יּוֹב לֹא–בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל: אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד–נֶ֑צַח עַל–תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי–אָֽוֶן: כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל–חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל:
וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר: הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל: כִּֽי–תֹ֭אמַר מַה–יִּסְכָּן–לָ֑ךְ מָֽה–אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי: אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת–רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ: הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ: אִם–חָ֭טָאתָ מַה–תִּפְעָל–בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה–תַּעֲשֶׂה–לּֽוֹ: אִם–צָ֭דַקְתָּ מַה–תִּתֶּן–ל֑וֹ א֥וֹ מַה–מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח: לְאִישׁ–כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן–אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ: מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים: וְֽלֹא–אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה: מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ: שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים: אַךְ–שָׁ֭וְא לֹא–יִשְׁמַ֥ע | אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה: אַ֣ף כִּֽי–תֹ֖אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ: וְעַתָּ֗ה כִּי–אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא–יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד: וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה–פִּ֑יהוּ בִּבְלִי–דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר:
לא מנוקד:
א ויען אליהוא, ויאמר.
ב שמעו חכמים מלי; וידעים, האזינו לי.
ג כי-אזן, מלין תבחן; וחך, יטעם לאכל.
ד משפט נבחרה-לנו; נדעה בינינו מה-טוב.
ה כי-אמר איוב צדקתי; ואל, הסיר משפטי.
ו על-משפטי אכזב; אנוש חצי בלי-פשע.
ז מי-גבר כאיוב; ישתה-לעג כמים.
ח וארח לחברה, עם-פעלי און; וללכת, עם-אנשי-רשע.
ט כי-אמר, לא יסכן-גבר– ברצתו, עם-אלהים.
י לכן, אנשי לבב– שמעו-לי:
חללה לאל מרשע; ושדי מעול.
יא כי פעל אדם, ישלם-לו; וכארח איש, ימצאנו.
יב אף-אמנם, אל לא-ירשיע; ושדי, לא-יעות משפט.
יג מי-פקד עליו ארצה; ומי שם, תבל כלה.
יד אם-ישים אליו לבו; רוחו ונשמתו, אליו יאסף.
טו יגוע כל-בשר יחד; ואדם, על-עפר ישוב.
טז ואם-בינה, שמעה-זאת; האזינה, לקול מלי.
יז האף שונא משפט יחבוש; ואם-צדיק כביר תרשיע.
יח האמר למלך בליעל– רשע, אל-נדיבים.
יט אשר לא-נשא, פני שרים, ולא נכר-שוע, לפני-דל:
כי-מעשה ידיו כלם.
כ רגע, ימתו– וחצות לילה:
יגעשו עם ויעברו; ויסירו אביר, לא ביד.
כא כי-עיניו, על-דרכי-איש; וכל-צעדיו יראה.
כב אין-חשך, ואין צלמות– להסתר שם, פעלי און.
כג כי לא על-איש, ישים עוד– להלך אל-אל, במשפט.
כד ירע כבירים לא-חקר; ויעמד אחרים תחתם.
כה לכן–יכיר, מעבדיהם; והפך לילה, וידכאו.
כו תחת-רשעים ספקם– במקום ראים.
כז אשר על-כן, סרו מאחריו; וכל-דרכיו, לא השכילו.
כח להביא עליו, צעקת-דל; וצעקת עניים ישמע.
כט והוא ישקט, ומי ירשע– ויסתר פנים, ומי ישורנו;
ועל-גוי ועל-אדם יחד.
ל ממלך, אדם חנף– ממקשי עם.
לא כי-אל-אל, האמר נשאתי– לא אחבל.
לב בלעדי אחזה, אתה הרני; אם-עול פעלתי, לא אסיף.
לג המעמך ישלמנה, כי-מאסת–כי-אתה תבחר ולא-אני; ומה-ידעת דבר.
לד אנשי לבב, יאמרו לי; וגבר חכם, שמע לי.
לה איוב, לא-בדעת ידבר; ודבריו, לא בהשכיל.
לו אבי–יבחן איוב עד-נצח: על-תשבת, באנשי-און.
לז כי יסיף על-חטאתו פשע, בינינו ישפוק; וירב אמריו לאל.
א ויען אליהו, ויאמר.
ב הזאת, חשבת למשפט; אמרת, צדקי מאל.
ג כי-תאמר, מה-יסכן-לך; מה-אעיל, מחטאתי.
ד אני, אשיבך מלין– ואת-רעיך עמך.
ה הבט שמים וראה; ושור שחקים, גבהו ממך.
ו אם-חטאת, מה-תפעל-בו; ורבו פשעיך, מה-תעשה-לו.
ז אם-צדקת, מה-תתן-לו; או מה-מידך יקח.
ח לאיש-כמוך רשעך; ולבן-אדם, צדקתך.
ט מרב, עשוקים יזעיקו; ישועו מזרוע רבים.
י ולא-אמר–איה, אלוה עשי: נתן זמרות בלילה.
יא מלפנו, מבהמות ארץ; ומעוף השמים יחכמנו.
יב שם יצעקו, ולא יענה– מפני, גאון רעים.
יג אך-שוא, לא-ישמע אל; ושדי, לא ישורנה.
יד אף כי-תאמר, לא תשורנו; דין לפניו, ותחולל לו.
טו ועתה–כי-אין, פקד אפו; ולא-ידע בפש מאד.
טז ואיוב, הבל יפצה-פיהו; בבלי-דעת, מלין יכבר.
|
|