איוב- פרק שנים ועשרים– אָ֭כֵן רֽוּחַ–הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם:
וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת–אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו: וַיִּ֤חַר אַ֨ף | אֱלִיה֣וּא בֶן–בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל–צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים: וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא–מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת–אִיּֽוֹב: וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת–אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֤י זְֽקֵנִים–הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים: וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ: וַיַּ֤עַן | אֱלִיה֖וּא בֶן–בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל–כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א | מֵחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם: אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה: אָ֭כֵן רֽוּחַ–הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם: לֹֽא–רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט: לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה–לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף–אָֽנִי: הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד–תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד–תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין: וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם: פֶּן–תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא–אִֽישׁ: וְלֹא–עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ: חַ֭תּוּ לֹא–עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים: וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי–לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא–עָ֥נוּ עֽוֹד: אַעֲנֶ֣ה אַף–אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף–אָֽנִי: כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי: הִנֵּֽה–בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא–יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ: אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח–לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה: אַל–נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי–אִ֑ישׁ וְאֶל–אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה: כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי:
וְֽאוּלָ֗ם שְׁמַֽע–נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל–דְּבָרַ֥י הַאֲזִֽינָה: הִנֵּה–נָ֭א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי: יֹֽשֶׁר–לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ: רֽוּחַ–אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי: אִם–תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֝פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה: הֵן–אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֝חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם–אָֽנִי: הִנֵּ֣ה אֵ֭מָתִי לֹ֣א תְבַעֲתֶ֑ךָּ וְ֝אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹא–יִכְבָּֽד: אַ֭ךְ אָמַ֣רְתָּ בְאָזְנָ֑י וְק֖וֹל מִלִּ֣ין אֶשְׁמָֽע: זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֥ף אָנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָוֹ֣ן לִֽי: הֵ֣ן תְּ֭נוּאוֹת עָלַ֣י יִמְצָ֑א יַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לֽוֹ: יָשֵׂ֣ם בַּסַּ֣ד רַגְלָ֑י יִ֝שְׁמֹ֗ר כָּל–אָרְחֹתָֽי: הֶן–זֹ֣את לֹא–צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי–יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ: מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל–דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א–יַעֲנֶֽה: כִּֽי–בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר–אֵ֑ל וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה: בַּחֲל֤וֹם | חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל–אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב: אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם: לְ֭הָסִיר אָדָ֣ם מַעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה: יַחְשֹׂ֣ךְ נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי–שָׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ מֵעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח: וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל–מִשְׁכָּב֑וֹ (וריב) וְר֖וֹב עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן: וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה: יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִי (ושפי) וְשֻׁפּ֥וּ עַ֝צְמוֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ: וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים: אִם–יֵ֤שׁ עָלָ֨יו | מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי–אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ: וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר: רֻֽטֲפַ֣שׁ בְּשָׂר֣וֹ מִנֹּ֑עַר יָ֝שׁ֗וּב לִימֵ֥י עֲלוּמָֽיו: יֶעְתַּ֤ר אֶל–אֱל֨וֹהַּ | וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֭נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶ֝אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ: יָשֹׁ֤ר | עַל–אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶעֱוֵ֗יתִי וְלֹא–שָׁ֥וָה לִֽי: פָּדָ֣ה (נפשי) נַ֭פְשׁוֹ מֵעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַת (וחיתי) וְ֝חַיָּתוֹ בָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה: הֶן–כָּל–אֵ֭לֶּה יִפְעַל–אֵ֑ל פַּעֲמַ֖יִם שָׁל֣וֹשׁ עִם–גָּֽבֶר: לְהָשִׁ֣יב נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי–שָׁ֑חַת לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים: הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע–לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וְאָנֹכִ֥י אֲדַבֵּֽר: אִם–יֵשׁ–מִלִּ֥ין הֲשִׁיבֵ֑נִי דַּ֝בֵּ֗ר כִּֽי–חָפַ֥צְתִּי צַדְּקֶֽךָּ: אִם–אַ֭יִן אַתָּ֥ה שְֽׁמַֽע–לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וַאֲאַלֶּפְךָ֥ חָכְמָֽה:
לא מנוקד:
א וישבתו, שלשת האנשים האלה– מענות את-איוב:
כי הוא צדיק בעיניו.
ב ויחר אף, אליהוא בן-ברכאל הבוזי– ממשפחת-רם:
באיוב, חרה אפו– על-צדקו נפשו, מאלהים.
ג ובשלשת רעיו, חרה אפו:
על אשר לא-מצאו מענה– וירשיעו, את-איוב.
ד ואליהו–חכה את-איוב, בדברים: כי זקנים-המה ממנו לימים.
ה וירא אליהוא–כי אין מענה, בפי שלשת האנשים; ויחר אפו.
ו ויען, אליהוא בן-ברכאל הבוזי– ויאמר:
צעיר אני לימים, ואתם ישישים;
על-כן זחלתי ואירא, מחות דעי אתכם.
ז אמרתי, ימים ידברו; ורב שנים, ידיעו חכמה.
ח אכן, רוח-היא באנוש; ונשמת שדי תבינם.
ט לא-רבים יחכמו; וזקנים, יבינו משפט.
י לכן אמרתי, שמעה-לי; אחוה דעי אף-אני.
יא הן הוחלתי, לדבריכם–אזין, עד-תבונתיכם: עד-תחקרון מלין.
יב ועדיכם, אתבונן: והנה אין לאיוב מוכיח–עונה אמריו מכם.
יג פן-תאמרו, מצאנו חכמה; אל ידפנו לא-איש.
יד ולא-ערך אלי מלין; ובאמריכם, לא אשיבנו.
טו חתו, לא-ענו עוד; העתיקו מהם מלים.
טז והוחלתי, כי-לא ידברו: כי עמדו, לא-ענו עוד.
יז אענה אף-אני חלקי; אחוה דעי אף-אני.
יח כי, מלתי מלים; הציקתני, רוח בטני.
יט הנה-בטני–כיין לא-יפתח; כאבות חדשים, יבקע.
כ אדברה וירוח-לי; אפתח שפתי ואענה.
כא אל-נא, אשא פני-איש; ואל-אדם, לא אכנה.
כב כי לא ידעתי אכנה; כמעט, ישאני עשני.
א ואולם–שמע-נא איוב מלי; וכל-דברי האזינה.
ב הנה-נא, פתחתי פי; דברה לשוני בחכי.
ג ישר-לבי אמרי; ודעת שפתי, ברור מללו.
ד רוח-אל עשתני; ונשמת שדי תחיני.
ה אם-תוכל השיבני; ערכה לפני, התיצבה.
ו הן-אני כפיך לאל; מחמר, קרצתי גם-אני.
ז הנה אמתי, לא תבעתך; ואכפי, עליך לא-יכבד.
ח אך, אמרת באזני; וקול מלין אשמע.
ט זך אני, בלי-פשע: חף אנכי; ולא עון לי.
י הן תנואות, עלי ימצא; יחשבני לאויב לו.
יא ישם בסד רגלי; ישמר, כל-ארחתי.
יב הן-זאת לא-צדקת אענך: כי-ירבה אלוה, מאנוש.
יג מדוע, אליו ריבות: כי כל-דבריו, לא יענה.
יד כי-באחת ידבר-אל; ובשתים, לא ישורנה.
טו בחלום, חזיון לילה–בנפל תרדמה, על-אנשים; בתנומות, עלי משכב.
טז אז יגלה, אזן אנשים; ובמסרם יחתם.
יז להסיר, אדם מעשה; וגוה מגבר יכסה.
יח יחשך נפשו, מני-שחת; וחיתו, מעבר בשלח.
יט והוכח במכאוב, על-משכבו; וריב (ורוב) עצמיו אתן.
כ וזהמתו חיתו לחם; ונפשו, מאכל תאוה.
כא יכל בשרו מראי; ושפי (ושפו) עצמתיו, לא ראו.
כב ותקרב לשחת נפשו; וחיתו, לממתים.
כג אם-יש עליו, מלאך–מליץ, אחד מני-אלף: להגיד לאדם ישרו.
כד ויחננו–ויאמר, פדעהו מרדת שחת; מצאתי כפר.
כה רטפש בשרו מנער; ישוב, לימי עלומיו.
כו יעתר אל-אלוה, וירצהו, וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש, צדקתו.
כז ישר, על-אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העויתי; ולא-שוה לי.
כח פדה נפשי (נפשו), מעבר בשחת; וחיתי (וחיתו), באור תראה.
כט הן-כל-אלה, יפעל-אל– פעמים שלוש עם-גבר.
ל להשיב נפשו, מני-שחת– לאור, באור החיים.
לא הקשב איוב שמע-לי; החרש, ואנכי אדבר.
לב אם-יש-מלין השיבני; דבר, כי-חפצתי צדקך.
לג אם-אין, אתה שמע-לי; החרש, ואאלפך חכמה.
|
|