8.1- שמואל- מלכות שאול- חנה.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן–הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן–יְרֹחָ֧ם בֶּן–אֱלִיה֛וּא בֶּן–תֹּ֥חוּ בֶן–צ֖וּף אֶפְרָתִֽי: וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים:

וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים | יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהוָֽה: וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכָל–בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת: וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת–חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַֽיהוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ: וְכִֽעֲסַ֤תָּה צָֽרָתָהּ֙ גַּם–כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי–סָגַ֥ר יְהוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ:

וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל: וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים:

וַתָּ֣קָם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אָכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל–הַכִּסֵּ֔א עַל–מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהוָֽה: וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל–יְהוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה: וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם–רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה | בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא–תִשְׁכַּ֣ח אֶת–אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהוָה֙ כָּל–יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא–יַעֲלֶ֥ה עַל–רֹאשֽׁוֹ:

וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת–פִּֽיהָ: וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל–לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה: וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד–מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת–יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ: וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת–ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת–נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: אַל–תִּתֵּן֙ אֶת–אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת–בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי–מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד–הֵֽנָּה: וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת–שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ: וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא–הָיוּ–לָ֖הּ עֽוֹד:

וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל–בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת–חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַיִּֽזְכְּרֶ֖הָ יְהוָֽה: וַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת–שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהוָ֖ה שְׁאִלְתִּֽיו:

וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכָל–בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַֽיהוָ֛ה אֶת–זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת–נִדְרֽוֹ: וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי–אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד–עוֹלָֽם: וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד–גָּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהוָ֖ה אֶת–דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת–בְּנָ֔הּ עַד–גָמְלָ֖הּ אֹתֽוֹ:

וַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית–יְהוָ֖ה שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר: וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת–הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥יאוּ אֶת–הַנַּ֖עַר אֶל–עֵלִֽי: וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל–יְהוָֽה: אֶל–הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לִי֙ אֶת–שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ: וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיהוָ֔ה כָּל–הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַֽיהוָ֑ה וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַיהוָֽה:

וַתִּתְפַּלֵּ֤ל חַנָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר עָלַ֤ץ לִבִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽיהוָ֑ה רָ֤חַב פִּי֙ עַל–א֣וֹיְבַ֔י כִּ֥י שָׂמַ֖חְתִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ: אֵין–קָד֥וֹשׁ כַּיהוָ֖ה כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּאלֹהֵֽינוּ: אַל–תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה (ולא) וְל֥וֹ נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת: קֶ֥שֶׁת גִּבֹּרִ֖ים חַתִּ֑ים וְנִכְשָׁלִ֖ים אָ֥זְרוּ חָֽיִל: שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד–עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה: יְהוָ֖ה מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל: יְהוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף–מְרוֹמֵֽם: מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם–נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל: רַגְלֵ֤י (חסידו) חֲסִידָיו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּֽי–לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר–אִֽישׁ: יְהוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ (מריבו) מְרִיבָ֗יו (עלו) עָלָיו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי–אָ֑רֶץ וְיִתֶּן–עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ:

וַיֵּ֧לֶךְ אֶלְקָנָ֛ה הָרָמָ֖תָה עַל–בֵּית֑וֹ וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת–יְהוָ֔ה אֶת–פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן:

פרשת חנה- לא מנוקד.

א א,א ויהי איש אחד מן-הרמתים, צופים–מהר אפרים; ושמו אלקנה בן-ירחם בן-אליהוא, בן-תחו בן-צוף–אפרתי.  א א,ב ולו, שתי נשים–שם אחת חנה, ושם השנית פננה; ויהי לפננה ילדים, ולחנה אין ילדים.  א א,ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה; ושם שני בני-עלי, חפני ופנחס, כהנים, ליהוה.  א א,ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפננה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה–מנות.  א א,ה ולחנה, יתן מנה אחת אפים:  כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה.  א א,ו וכעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעמה:  כי-סגר יהוה, בעד רחמה.  א א,ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלתה בבית יהוה–כן, תכעסנה; ותבכה, ולא תאכל.  א א,ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, ירע לבבך:  הלוא אנכי טוב לך, מעשרה בנים.  א א,ט ותקם חנה, אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה; ועלי הכהן, ישב על-הכסא, על-מזוזת, היכל יהוה.  א א,י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה.  א א,יא ותדר נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתתה לאמתך, זרע אנשים–ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו.  א א,יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שמר את-פיה.  א א,יג וחנה, היא מדברת על-לבה–רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע; ויחשבה עלי, לשכרה.  א א,יד ויאמר אליה עלי, עד-מתי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעליך.  א א,טו ותען חנה ותאמר, לא אדני, אשה קשת-רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי; ואשפך את-נפשי, לפני יהוה.  א א,טז אל-תתן, את-אמתך, לפני, בת-בליעל:  כי-מרב שיחי וכעסי, דברתי עד-הנה.  א א,יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלהי ישראל, יתן את-שלתך, אשר שאלת, מעמו.  א א,יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד.  א א,יט וישכמו בבקר, וישתחוו לפני יהוה, וישבו ויבאו אל-ביתם, הרמתה; וידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרה יהוה.  א א,כ ויהי לתקפות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו.  א א,כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו.  א א,כב וחנה, לא עלתה:  כי-אמרה לאישה, עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם.  א א,כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך, שבי עד-גמלך אתו–אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האשה ותינק את-בנה, עד-גמלה אתו.  א א,כד ותעלהו עמה כאשר גמלתו, בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותבאהו בית-יהוה, שלו; והנער, נער.  א א,כה וישחטו, את-הפר; ויבאו את-הנער, אל-עלי.  א א,כו ותאמר בי אדני, חי נפשך אדני; אני האשה, הנצבת עמכה בזה, להתפלל, אל-יהוה.  א א,כז אל-הנער הזה, התפללתי; ויתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעמו.  א א,כח וגם אנכי, השאלתהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה.  {ס}

א ב,א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ לבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויבי, כי שמחתי בישועתך.  א ב,ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלהינו.  א ב,ג אל-תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם:  כי אל דעות יהוה, ולא (ולו) נתכנו עללות.  א ב,ד קשת גברים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל.  א ב,ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אמללה.  א ב,ו יהוה, ממית ומחיה; מוריד שאול, ויעל.  א ב,ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם.  א ב,ח מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכסא כבוד ינחלם:  כי ליהוה מצקי ארץ, וישת עליהם תבל.  א ב,ט רגלי חסידו ישמר, ורשעים בחשך ידמו:  כי-לא בכח, יגבר-איש.  א ב,י יהוה יחתו מריבו, עלו בשמים ירעם–יהוה, ידין אפסי-ארץ; ויתן-עז למלכו, וירם קרן משיחו.  {פ}

א ב,יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכהן.