8.13- שמואל- מלכות שאול- אביגיל.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כָל–יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ–ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל–מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן: וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְל֛וֹ צֹ֥אן שְׁלֹֽשֶׁת–אֲלָפִ֖ים וְאֶ֣לֶף עִזִּ֑ים וַיְהִ֛י בִּגְזֹ֥ז אֶת–צֹאנ֖וֹ בַּכַּרְמֶֽל: וְשֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ נָבָ֔ל וְשֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ אֲבִגָ֑יִל וְהָאִשָּׁ֤ה טֽוֹבַת–שֶׂ֙כֶל֙ וִ֣יפַת תֹּ֔אַר וְהָאִ֥ישׁ קָשֶׁ֛ה וְרַ֥ע מַעֲלָלִ֖ים וְה֥וּא (כלבו) כָלִבִּֽי: וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִ֖ד בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי–גֹזֵ֥ז נָבָ֖ל אֶת–צֹאנֽוֹ: וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַנְּעָרִ֗ים עֲל֤וּ כַרְמֶ֙לָה֙ וּבָאתֶ֣ם אֶל–נָבָ֔ל וּשְׁאֶלְתֶּם–ל֥וֹ בִשְׁמִ֖י לְשָׁלֽוֹם: וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר–לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖ים לָ֑ךְ עַתָּ֗ה הָרֹעִ֤ים אֲשֶׁר–לְךָ֙ הָי֣וּ עִמָּ֔נוּ לֹ֣א הֶכְלַמְנ֗וּם וְלֹֽא–נִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה כָּל–יְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽל: שְׁאַ֨ל אֶת–נְעָרֶ֜יךָ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֗ךְ וְיִמְצְא֨וּ הַנְּעָרִ֥ים חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי–עַל–י֥וֹם ט֖וֹב בָּ֑נוּ תְּנָה–נָּ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֤א יָֽדְךָ֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבִנְךָ֖ לְדָוִֽד: וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל–נָבָ֛ל כְּכָל–הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ:וַיַּ֨עַן נָבָ֜ל אֶת–עַבְדֵ֤י דָוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י דָוִ֖ד וּמִ֣י בֶן–יִשָׁ֑י הַיּוֹם֙ רַבּ֣וּ עֲבָדִ֔ים הַמִּתְפָּ֣רְצִ֔ים אִ֖ישׁ מִפְּנֵ֥י אֲדֹנָֽיו: וְלָקַחְתִּ֤י אֶת–לַחְמִי֙ וְאֶת–מֵימַ֔י וְאֵת֙ טִבְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר טָבַ֖חְתִּי לְגֹֽזְזָ֑י וְנָֽתַתִּי֙ לַֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אֵ֥י מִזֶּ֖ה הֵֽמָּה: וַיַּהַפְכ֥וּ נַעֲרֵֽי–דָוִ֖ד לְדַרְכָּ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ כְּכֹ֖ל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ | אִ֣ישׁ אֶת–חַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת–חַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּם–דָּוִ֖ד אֶת–חַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ | אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַל–הַכֵּלִֽים: וְלַאֲבִיגַ֙יִל֙ אֵ֣שֶׁת נָבָ֔ל הִגִּ֧יד נַֽעַר–אֶחָ֛ד מֵהַנְּעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה שָׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֧ים | מֵֽהַמִּדְבָּ֛ר לְבָרֵ֥ךְ אֶת–אֲדֹנֵ֖ינוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם: וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים טֹבִ֥ים לָ֖נוּ מְאֹ֑ד וְלֹ֤א הָכְלַ֙מְנוּ֙ וְלֹֽא–פָקַ֣דְנוּ מְא֔וּמָה כָּל–יְמֵי֙ הִתְהַלַּ֣כְנוּ אִתָּ֔ם בִּֽהְיוֹתֵ֖נוּ בַּשָּׂדֶֽה: חוֹמָה֙ הָי֣וּ עָלֵ֔ינוּ גַּם–לַ֖יְלָה גַּם–יוֹמָ֑ם כָּל–יְמֵ֛י הֱיוֹתֵ֥נוּ עִמָּ֖ם רֹעִ֥ים הַצֹּֽאן: וְעַתָּ֗ה דְּעִ֤י וּרְאִי֙ מַֽה–תַּעֲשִׂ֔י כִּֽי–כָלְתָ֧ה הָרָעָ֛ה אֶל–אֲדֹנֵ֖ינוּ וְעַ֣ל כָּל–בֵּית֑וֹ וְהוּא֙ בֶּן–בְּלִיַּ֔עַל מִדַּבֵּ֖ר אֵלָֽיו: וַתְּמַהֵ֣ר (אבוגיל) אֲבִיגַ֡יִל וַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵי–יַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אן (עשוות) עֲשׂוּיֹת֙ וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַל–הַחֲמֹרִֽים: וַתֹּ֤אמֶר לִנְעָרֶ֙יהָ֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י הִנְנִ֖י אַחֲרֵיכֶ֣ם בָּאָ֑ה וּלְאִישָׁ֥הּ נָבָ֖ל לֹ֥א הִגִּֽידָה: וְהָיָ֞ה הִ֣יא | רֹכֶ֣בֶת עַֽל–הַחֲמ֗וֹר וְיֹרֶ֙דֶת֙ בְּסֵ֣תֶר הָהָ֔ר וְהִנֵּ֤ה דָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו יֹרְדִ֖ים לִקְרָאתָ֑הּ וַתִּפְגֹּ֖שׁ אֹתָֽם: וְדָוִ֣ד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי אֶֽת–כָּל–אֲשֶׁ֤ר לָזֶה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְלֹא–נִפְקַ֥ד מִכָּל–אֲשֶׁר–ל֖וֹ מְא֑וּמָה וַיָּֽשֶׁב–לִ֥י רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה: כֹּה–יַעֲשֶׂ֧ה אֱלֹהִ֛ים לְאֹיְבֵ֥י דָוִ֖ד וְכֹ֣ה יֹסִ֑יף אִם–אַשְׁאִ֧יר מִכָּל–אֲשֶׁר–ל֛וֹ עַד–הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר: וַתֵּ֤רֶא אֲבִיגַ֙יִל֙ אֶת–דָּוִ֔ד וַתְּמַהֵ֕ר וַתֵּ֖רֶד מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַתִּפֹּ֞ל לְאַפֵּ֤י דָוִד֙ עַל–פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרֶץ: וַתִּפֹּל֙ עַל–רַגְלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר בִּי–אֲנִ֥י אֲדֹנִ֖י הֶֽעָוֹ֑ן וּֽתְדַבֶּר–נָ֤א אֲמָֽתְךָ֙ בְּאָזְנֶ֔יךָ וּשְׁמַ֕ע אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲמָתֶֽךָ: אַל–נָ֣א יָשִׂ֣ים אֲדֹנִ֣י | אֶת–לִבּ֡וֹ אֶל–אִישׁ֩ הַבְּלִיַּ֨עַל הַזֶּ֜ה עַל–נָבָ֗ל כִּ֤י כִשְׁמוֹ֙ כֶּן–ה֔וּא נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ וּנְבָלָ֖ה עִמּ֑וֹ וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔ לֹ֥א רָאִ֛יתִי אֶת–נַעֲרֵ֥י אֲדֹנִ֖י אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְתָּ: וְעַתָּ֣ה אֲדֹנִ֗י חַי–יְהוָ֤ה וְחֵֽי–נַפְשְׁךָ֙ אֲשֶׁ֨ר מְנָעֲךָ֤ יְהוָה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהוֹשֵׁ֥עַ יָדְךָ֖ לָ֑ךְ וְעַתָּ֗ה יִֽהְי֤וּ כְנָבָל֙ אֹיְבֶ֔יךָ וְהַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶל–אֲדֹנִ֖י רָעָֽה: וְעַתָּה֙ הַבְּרָכָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁר–הֵבִ֥יא שִׁפְחָתְךָ֖ לַֽאדֹנִ֑י וְנִתְּנָה֙ לַנְּעָרִ֔ים הַמִּֽתְהַלְּכִ֖ים בְּרַגְלֵ֥י אֲדֹנִֽי: שָׂ֥א נָ֖א לְפֶ֣שַׁע אֲמָתֶ֑ךָ כִּ֣י עָשֹֽׂה–יַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לַֽאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶאֱמָ֗ן כִּי–מִלְחֲמ֤וֹת יְהוָה֙ אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹא–תִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ:  וַיָּ֤קָם אָדָם֙ לִרְדָפְךָ֔ וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ וְֽהָיְתָה֩ נֶ֨פֶשׁ אֲדֹנִ֜י צְרוּרָ֣ה | בִּצְר֣וֹר הַחַיִּ֗ים אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ אֹיְבֶ֙יךָ֙ יְקַלְּעֶ֔נָּה בְּת֖וֹךְ כַּ֥ף הַקָּֽלַע: וְהָיָ֗ה כִּֽי–יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר–דִּבֶּ֥ר אֶת–הַטּוֹבָ֖ה עָלֶ֑יךָ וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַל–יִשְׂרָאֵֽל: וְלֹ֣א תִהְיֶ֣ה זֹ֣את | לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַאדֹנִ֗י וְלִשְׁפָּךְ–דָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י ל֑וֹ וְהֵיטִ֤ב יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י וְזָכַרְתָּ֖ אֶת–אֲמָתֶֽךָ: וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי: וּבָר֥וּךְ טַעְמֵ֖ךְ וּבְרוּכָ֣ה אָ֑תְּ אֲשֶׁ֨ר כְּלִתִ֜נִי הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהֹשֵׁ֥עַ יָדִ֖י לִֽי:  וְאוּלָ֗ם חַי–יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר מְנָעַ֔נִי מֵהָרַ֖ע אֹתָ֑ךְ כִּ֣י | לוּלֵ֣י מִהַ֗רְתְּ (ותבאתי) וַתָּבֹאת֙ לִקְרָאתִ֔י כִּ֣י אִם–נוֹתַ֧ר לְנָבָ֛ל עַד–א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר:  וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ מִיָּדָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר–הֵבִ֖יאָה ל֑וֹ וְלָ֣הּ אָמַ֗ר עֲלִ֤י לְשָׁלוֹם֙ לְבֵיתֵ֔ךְ רְאִי֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקוֹלֵ֔ךְ וָאֶשָּׂ֖א פָּנָֽיִךְ: וַתָּבֹ֣א אֲבִיגַ֣יִל | אֶל–נָבָ֡ל וְהִנֵּה–לוֹ֩ מִשְׁתֶּ֨ה בְּבֵית֜וֹ כְּמִשְׁתֵּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ וְלֵ֤ב נָבָל֙ ט֣וֹב עָלָ֔יו וְה֥וּא שִׁכֹּ֖ר עַד–מְאֹ֑ד וְלֹֽא–הִגִּ֣ידָה לּ֗וֹ דָּבָ֥ר קָטֹ֛ן וְגָד֖וֹל עַד–א֥וֹר הַבֹּֽקֶר: וַיְהִ֣י בַבֹּ֗קֶר בְּצֵ֤את הַיַּ֙יִן֙ מִנָּבָ֔ל וַתַּגֶּד–ל֣וֹ אִשְׁתּ֔וֹ אֶת–הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּ֤מָת לִבּוֹ֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וְה֖וּא הָיָ֥ה לְאָֽבֶן: וַיְהִ֖י כַּעֲשֶׂ֣רֶת הַיָּמִ֑ים וַיִּגֹּ֧ף יְהוָ֛ה אֶת–נָבָ֖ל וַיָּמֹֽת: וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִד֮ כִּ֣י מֵ֣ת נָבָל֒ וַיֹּ֡אמֶר בָּר֣וּךְ יְהוָ֡ה אֲשֶׁ֣ר רָב֩ אֶת–רִ֨יב חֶרְפָּתִ֜י מִיַּ֣ד נָבָ֗ל וְאֶת–עַבְדּוֹ֙ חָשַׂ֣ךְ מֵֽרָעָ֔ה וְאֵת֙ רָעַ֣ת נָבָ֔ל הֵשִׁ֥יב יְהוָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ וַיְדַבֵּ֣ר בַּאֲבִיגַ֔יִל לְקַחְתָּ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וַיָּבֹ֜אוּ עַבְדֵ֥י דָוִ֛ד אֶל–אֲבִיגַ֖יִל הַכַּרְמֶ֑לָה וַיְדַבְּר֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר דָּוִד֙ שְׁלָחָ֣נוּ אֵלַ֔יִךְ לְקַחְתֵּ֥ךְ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וַתָּ֕קָם וַתִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה אֲמָֽתְךָ֙ לְשִׁפְחָ֔ה לִרְחֹ֕ץ רַגְלֵ֖י עַבְדֵ֥י אֲדֹנִֽי: וַתְּמַהֵ֞ר וַתָּ֣קָם אֲבִיגַ֗יִל וַתִּרְכַּב֙ עַֽל–הַחֲמ֔וֹר וְחָמֵשׁ֙ נַעֲרֹתֶ֔יהָ הַהֹלְכ֖וֹת לְרַגְלָ֑הּ וַתֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ מַלְאֲכֵ֣י דָוִ֔ד וַתְּהִי–ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וְאֶת–אֲחִינֹ֛עַם לָקַ֥ח דָּוִ֖ד מִֽיִּזְרְעֶ֑אל וַתִּהְיֶ֛יןָ גַּֽם–שְׁתֵּיהֶ֥ן ל֖וֹ לְנָשִֽׁים: וְשָׁא֗וּל נָתַ֛ן אֶת–מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד לְפַלְטִ֥י בֶן–לַ֖יִשׁ אֲשֶׁ֥ר מִגַּלִּֽים:

פרשת אביגיל- לא מנוקד.

א כה,א וימת שמואל–ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד, וירד אל-מדבר פארן.  {פ}

א כה,ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאד, ולו צאן שלשת-אלפים, ואלף עזים; ויהי בגזז את-צאנו, בכרמל.  א כה,ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אבגיל; והאשה טובת-שכל ויפת תאר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו (כלבי).  א כה,ד וישמע דוד, במדבר:  כי-גזז נבל, את-צאנו.  א כה,ה וישלח דוד, עשרה נערים; ויאמר דוד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום.  א כה,ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר-לך שלום.  א כה,ז ועתה שמעתי, כי גזזים לך; עתה, הרעים אשר-לך היו עמנו–לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל.  א כה,ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך–כי-על-יום טוב, בנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדוד.  א כה,ט ויבאו נערי דוד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד; וינוחו.  א כה,י ויען נבל את-עבדי דוד, ויאמר, מי דוד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדניו.  א כה,יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגזזי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה.  א כה,יב ויהפכו נערי-דוד, לדרכם; וישבו, ויבאו, ויגדו לו, ככל הדברים האלה.  א כה,יג ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגר גם-דוד, את-חרבו; ויעלו אחרי דוד, כארבע מאות איש, ומאתים, ישבו על-הכלים.  א כה,יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמר:  הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו, ויעט בהם.  א כה,טו והאנשים, טבים לנו מאד; ולא הכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו אתם, בהיותנו בשדה.  א כה,טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עמם, רעים הצאן.  א כה,יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי–כי-כלתה הרעה אל-אדנינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בליעל, מדבר, אליו.  א כה,יח ותמהר אבוגיל (אביגיל) ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין, וחמש צאן עשוות (עשויות) וחמש סאים קלי, ומאה צמקים, ומאתים דבלים; ותשם, על-החמרים.  א כה,יט ותאמר לנעריה עברו לפני, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה.  א כה,כ והיה היא רכבת על-החמור, וירדת בסתר ההר, והנה דוד ואנשיו, ירדים לקראתה; ותפגש, אתם.  א כה,כא ודוד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה.  א כה,כב כה-יעשה אלהים לאיבי דוד, וכה יסיף:  אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר, משתין בקיר.  א כה,כג ותרא אביגיל, את-דוד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותפל לאפי דוד, על-פניה, ותשתחו, ארץ.  א כה,כד ותפל, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדני העון; ותדבר-נא אמתך, באזניך, ושמע, את דברי אמתך.  א כה,כה אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא–נבל שמו, ונבלה עמו; ואני, אמתך–לא ראיתי את-נערי אדני, אשר שלחת.  א כה,כו ועתה אדני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל איביך, והמבקשים אל-אדני, רעה.  א כה,כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדני; ונתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדני.  א כה,כח שא נא, לפשע אמתך:  כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדני נלחם, ורעה לא-תמצא בך, מימיך.  א כה,כט ויקם אדם לרדפך, ולבקש את-נפשך; והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלהיך, ואת נפש איביך יקלענה, בתוך כף הקלע.  א כה,ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדני, ככל אשר-דבר את-הטובה, עליך–וצוך לנגיד, על-ישראל.  א כה,לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני, ולשפך-דם חנם, ולהושיע אדני, לו; והיטב יהוה לאדני, וזכרת את-אמתך.  {ס}

א כה,לב ויאמר דוד, לאביגל:  ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי.  א כה,לג וברוך טעמך, וברוכה את:  אשר כלתני היום הזה, מבוא בדמים, והשע ידי, לי.  א כה,לד ואולם, חי-יהוה אלהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אתך:  כי לולי מהרת, ותבאתי (ותבאת) לקראתי–כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר, משתין בקיר.  א כה,לה ויקח דוד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך–ראי שמעתי בקולך, ואשא פניך.  א כה,לו ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שכר, עד-מאד; ולא-הגידה לו, דבר קטן וגדול–עד-אור הבקר.  א כה,לז ויהי בבקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת לבו בקרבו, והוא היה לאבן.  א כה,לח ויהי, כעשרת הימים; ויגף יהוה את-נבל, וימת.  א כה,לט וישמע דוד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דוד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאשה.  א כה,מ ויבאו עבדי דוד, אל-אביגיל–הכרמלה; וידברו אליה, לאמר, דוד שלחנו אליך, לקחתך לו לאשה.  א כה,מא ותקם, ותשתחו אפים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחץ, רגלי עבדי אדני.  א כה,מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערתיה, ההלכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דוד, ותהי-לו, לאשה.  א כה,מג ואת-אחינעם לקח דוד, מיזרעאל; ותהיין גם-שתיהן לו, לנשים.  {ס}

א כה,מד ושאול, נתן את-מיכל בתו–אשת דוד:  לפלטי בן-ליש, אשר מגלים.