איוב- פרק חמישה עשר – שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר: שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי–זֹ֝֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם: שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג: הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם–מַ֝דּ֗וּעַ לֹא–תִקְצַ֥ר רוּחִֽי: פְּנוּ–אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל–פֶּֽה: וְאִם–זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת: מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם–גָּ֥בְרוּ חָֽיִל: זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם: בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם: שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל: יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑ם וְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן: יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב: (יבלו) יְכַלּ֣וּ בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ: וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ: מַה–שַׁדַּ֥י כִּֽי–נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה–נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע–בּֽוֹ: הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי: כַּמָּ֤ה | נֵר–רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ: יִהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי–ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה: אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן–לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע: יִרְא֣וּ (עינו) עֵינָ֣יו כִּיד֑וֹ וּמֵחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה: כִּ֤י מַה–חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ: הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד–דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט: זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו: עֲ֭טִינָיו מָלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה: וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא–אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה: יַ֭חַד עַל–עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֝רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם: הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ: כִּ֤י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית–נָדִ֑יב וְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל | מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים: הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ: כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ: מִֽי–יַגִּ֣יד עַל–פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהֽוּא–עָ֝שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם–לֽוֹ: וְ֭הוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑ל וְֽעַל–גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד: מָֽתְקוּ–ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַל וְ֭אַחֲרָיו כָּל–אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֝לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר: וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשֽׁוּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר–מָֽעַל:
לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב שמעו שמוע, מלתי; ותהי-זאת, תנחומתיכם.
ג שאוני, ואנכי אדבר; ואחר דברי תלעיג.
ד האנכי, לאדם שיחי; ואם-מדוע, לא-תקצר רוחי.
ה פנו-אלי והשמו; ושימו יד על-פה.
ו ואם-זכרתי ונבהלתי; ואחז בשרי, פלצות.
ז מדוע, רשעים יחיו; עתקו, גם-גברו חיל.
ח זרעם נכון לפניהם עמם; וצאצאיהם, לעיניהם.
ט בתיהם שלום מפחד; ולא שבט אלוה עליהם.
י שורו עבר, ולא יגעל; תפלט פרתו, ולא תשכל.
יא ישלחו כצאן, עויליהם; וילדיהם, ירקדון.
יב ישאו, כתף וכנור; וישמחו, לקול עוגב.
יג יבלו (יכלו) בטוב ימיהם; וברגע, שאול יחתו.
יד ויאמרו לאל, סור ממנו; ודעת דרכיך, לא חפצנו.
טו מה-שדי כי-נעבדנו; ומה-נועיל, כי נפגע-בו.
טז הן לא בידם טובם; עצת רשעים, רחקה מני.
יז כמה, נר-רשעים ידעך– ויבא עלימו אידם;
חבלים, יחלק באפו.
יח יהיו, כתבן לפני-רוח; וכמץ, גנבתו סופה.
יט אלוה, יצפן-לבניו אונו; ישלם אליו וידע.
כ יראו עינו כידו; ומחמת שדי ישתה.
כא כי מה-חפצו בביתו אחריו; ומספר חדשיו חצצו.
כב הלאל ילמד-דעת; והוא, רמים ישפוט.
כג זה–ימות, בעצם תמו; כלו, שלאנן ושליו.
כד עטיניו, מלאו חלב; ומח עצמותיו ישקה.
כה וזה–ימות, בנפש מרה; ולא-אכל, בטובה.
כו יחד, על-עפר ישכבו; ורמה, תכסה עליהם.
כז הן ידעתי, מחשבותיכם; ומזמות, עלי תחמסו.
כח כי תאמרו, איה בית-נדיב; ואיה, אהל משכנות רשעים.
כט הלא שאלתם, עוברי דרך; ואתתם, לא תנכרו.
ל כי ליום איד, יחשך רע; ליום עברות יובלו.
לא מי-יגיד על-פניו דרכו; והוא-עשה, מי ישלם-לו.
לב והוא, לקברות יובל; ועל-גדיש ישקוד.
לג מתקו-לו, רגבי-נחל: ואחריו, כל-אדם ימשוך; ולפניו, אין מספר.
לד ואיך, תנחמוני הבל; ותשובתיכם, נשאר-מעל.
|
|