איוב פרק שמיני – וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ:
וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַֽנַּעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר: הֲרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֵעָנֶ֑ה וְאִם–אִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק: בַּ֭דֶּיךָ מְתִ֣ים יַחֲרִ֑ישׁו וַ֝תִּלְעַ֗ג וְאֵ֣ין מַכְלִֽם: וַ֭תֹּאמֶר זַ֣ךְ לִקְחִ֑י וּ֝בַ֗ר הָיִ֥יתִי בְעֵינֶֽיךָ: וְֽאוּלָ֗ם מִֽי–יִתֵּ֣ן אֱל֣וֹהַּ דַּבֵּ֑ר וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ: וְיַגֶּד–לְךָ֨ | תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֮ כִּֽי–כִפְלַ֪יִם לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע כִּֽי–יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַ מֵעֲוֹנֶֽךָ: הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַ תִּמְצָ֑א אִ֤ם עַד–תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא: גָּבְהֵ֣י שָׁ֭מַיִם מַה–תִּפְעָ֑ל עֲמֻקָּ֥ה מִ֝שְּׁא֗וֹל מַה–תֵּדָֽע: אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּי–יָֽם: אִם–יַחֲלֹ֥ף וְיַסְגִּ֑יר וְ֝יַקְהִ֗יל וּמִ֣י יְשִׁיבֶֽנּוּ: כִּי–ה֭וּא יָדַ֣ע מְתֵי–שָׁ֑וְא וַיַּרְא–אָ֝֗וֶן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן: וְאִ֣ישׁ נָ֭בוּב יִלָּבֵ֑ב וְעַ֥יִר פֶּ֝֗רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד: אִם–אַ֭תָּ֗ה הֲכִינ֣וֹתָ לִבֶּ֑ךָ וּפָרַשְׂתָּ֖ אֵלָ֣יו כַּפֶּֽךָ: אִם–אָ֣וֶן בְּ֭יָדְךָ הַרְחִיקֵ֑הוּ וְאַל–תַּשְׁכֵּ֖ן בְּאֹהָלֶ֣יךָ עַוְלָֽה: כִּי–אָ֤ז | תִּשָּׂ֣א פָנֶ֣יךָ מִמּ֑וּם וְהָיִ֥יתָ מֻ֝צָ֗ק וְלֹ֣א תִירָֽא: כִּי–אַ֭תָּה עָמָ֣ל תִּשְׁכָּ֑ח כְּמַ֖יִם עָבְר֣וּ תִזְכֹּֽר: וּֽ֭מִצָּהֳרַיִם יָק֣וּם חָ֑לֶד תָּ֝עֻ֗פָה כַּבֹּ֥קֶר תִּהְיֶֽה: וּֽ֭בָטַחְתָּ כִּי–יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֝חָפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב: וְֽ֭רָבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים: וְעֵינֵ֥י רְשָׁעִ֗ים תִּ֫כְלֶ֥ינָה וּ֭מָנוֹס אָבַ֣ד מִנְהֶ֑ם וְ֝תִקְוָתָ֗ם מַֽפַּח–נָֽפֶשׁ:
לא מנוקד:
א ויען, צפר הנעמתי; ויאמר.
ב הרב דברים, לא יענה; ואם-איש שפתים יצדק.
ג בדיך, מתים יחרישו; ותלעג, ואין מכלם.
ד ותאמר, זך לקחי; ובר, הייתי בעיניך.
ה ואולם–מי-יתן אלוה דבר; ויפתח שפתיו עמך.
ו ויגד-לך, תעלמות חכמה– כי-כפלים לתושיה:
ודע– כי-ישה לך אלוה, מעונך.
ז החקר אלוה תמצא; אם עד-תכלית שדי תמצא.
ח גבהי שמים, מה-תפעל; עמקה משאול, מה-תדע.
ט ארכה מארץ מדה; ורחבה, מני-ים.
י אם-יחלף ויסגיר; ויקהיל, ומי ישיבנו.
יא כי-הוא, ידע מתי-שוא; וירא-און, ולא יתבונן.
יב ואיש נבוב, ילבב; ועיר פרא, אדם יולד.
יג אם-אתה, הכינות לבך; ופרשת אליו כפיך.
יד אם-און בידך, הרחיקהו; ואל-תשכן באהליך עולה.
טו כי-אז, תשא פניך ממום; והיית מצק, ולא תירא.
טז כי-אתה, עמל תשכח; כמים עברו תזכר.
יז ומצהרים, יקום חלד; תעפה, כבקר תהיה.
יח ובטחת, כי-יש תקוה; וחפרת, לבטח תשכב.
יט ורבצת, ואין מחריד; וחלו פניך רבים.
כ ועיני רשעים, תכלינה: ומנוס, אבד מנהם; ותקותם, מפח-נפש.
|
|