איוב פרק רביעי- וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ:
וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר: הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל: הִ֭נֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק: כּ֖וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ: כִּ֤י עַתָּ֨ה | תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל: הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ: זְכָר–נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ: כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ: מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ: שַׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ: לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי–טָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ: וְ֭אֵלַי דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב וַתִּקַּ֥ח אָ֝זְנִ֗י שֵׁ֣מֶץ מֶֽנְהֽוּ: בִּ֭שְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה בִּנְפֹ֥ל תַּ֝רְדֵּמָ֗ה עַל–אֲנָשִֽׁים: פַּ֣חַד קְ֭רָאַנִי וּרְעָדָ֑ה וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד: וְ֭רוּחַ עַל–פָּנַ֣י יַחֲלֹ֑ף תְּ֝סַמֵּ֗ר שַֽׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי: יַעֲמֹ֤ד | וְֽלֹא–אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע: הַֽ֭אֱנוֹשׁ מֵאֱל֣וֹהַ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר–גָּֽבֶר: הֵ֣ן בַּ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תָּהֳלָֽה: אַ֤ף | שֹׁכְנֵ֬י בָֽתֵּי–חֹ֗מֶר אֲשֶׁר–בֶּעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם יְ֝דַכְּא֗וּם לִפְנֵי–עָֽשׁ: מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ: הֲלֹא–נִסַּ֣ע יִתְרָ֣ם בָּ֑ם יָ֝מ֗וּתוּ וְלֹ֣א בְחָכְמָֽה:
קְֽרָא–נָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל–מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה: כִּֽי–לֶֽ֭אֱוִיל יַהֲרָג–כָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה: אֲֽנִי–רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם: יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל: אֲשֶׁ֤ר קְצִיר֨וֹ | רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל וְאֶֽל–מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם: כִּ֤י | לֹא–יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא–יִצְמַ֥ח עָמָֽל: כִּֽי–אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי–רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף: אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל–אֵ֑ל וְאֶל–אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי: עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַד–אֵ֥ין מִסְפָּֽר: הַנֹּתֵ֣ן מָ֭טָר עַל–פְּנֵי–אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝יִם עַל–פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת: לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע: מֵ֭פֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא–תַעֲשֶׂ֥ינָה יְ֝דֵיהֶ֗ם תּוּשִׁיָּֽה: לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה: יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ–חֹ֑שֶׁךְ וְ֝כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַֽצָּהֳרָֽיִם: וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן: וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ: הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל–תִּמְאָֽס: כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ (וידו) וְיָדָ֥יו תִּרְפֶּֽינָה: בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע | לֹא–יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע: בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב: בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא–תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא: לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל–תִּירָֽא: כִּ֤י עִם–אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה–לָֽךְ: וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי–שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא: וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי–רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ: תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי–קָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ: הִנֵּה–זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן–הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע–לָֽךְ:
לא מנוקד:
א ויען, אליפז התימני; ויאמר.
ב הנסה דבר אליך תלאה; ועצר במלין, מי יוכל.
ג הנה, יסרת רבים; וידים רפות תחזק.
ד כושל, יקימון מליך; וברכים כרעות תאמץ.
ה כי עתה, תבוא אליך ותלא; תגע עדיך, ותבהל.
ו הלא יראתך, כסלתך; תקותך, ותם דרכיך.
ז זכר-נא–מי הוא נקי אבד; ואיפה, ישרים נכחדו.
ח כאשר ראיתי, חרשי און; וזרעי עמל יקצרהו.
ט מנשמת אלוה יאבדו; ומרוח אפו יכלו.
י שאגת אריה, וקול שחל; ושני כפירים נתעו.
יא ליש, אבד מבלי-טרף; ובני לביא, יתפרדו.
יב ואלי, דבר יגנב; ותקח אזני, שמץ מנהו.
יג בשעפים, מחזינות לילה; בנפל תרדמה, על-אנשים.
יד פחד קראני, ורעדה; ורב עצמותי הפחיד.
טו ורוח, על-פני יחלף; תסמר, שערת בשרי.
טז יעמד, ולא-אכיר מראהו– תמונה, לנגד עיני;
דממה וקול אשמע.
יז האנוש, מאלוה יצדק; אם מעשהו, יטהר-גבר.
יח הן בעבדיו, לא יאמין; ובמלאכיו, ישים תהלה.
יט אף, שכני בתי-חמר–אשר-בעפר יסודם: ידכאום, לפני-עש.
כ מבקר לערב יכתו; מבלי משים, לנצח יאבדו.
כא הלא-נסע יתרם בם; ימותו, ולא בחכמה.
א קרא-נא, היש עונך; ואל-מי מקדשים תפנה.
ב כי-לאויל, יהרג-כעש; ופתה, תמית קנאה.
ג אני-ראיתי, אויל משריש; ואקוב נוהו פתאם.
ד ירחקו בניו מישע; וידכאו בשער, ואין מציל.
ה אשר קצירו, רעב יאכל–ואל-מצנים יקחהו; ושאף צמים חילם.
ו כי, לא-יצא מעפר און; ומאדמה, לא-יצמח עמל.
ז כי-אדם, לעמל יולד; ובני-רשף, יגביהו עוף.
ח אולם–אני, אדרש אל-אל; ואל-אלהים, אשים דברתי.
ט עשה גדלות, ואין חקר; נפלאות, עד-אין מספר.
י הנתן מטר, על-פני-ארץ; ושלח מים, על-פני חוצות.
יא לשום שפלים למרום; וקדרים, שגבו ישע.
יב מפר, מחשבות ערומים; ולא-תעשנה ידיהם, תשיה.
יג לכד חכמים בערמם; ועצת נפתלים נמהרה.
יד יומם יפגשו-חשך; וכלילה, ימששו בצהרים.
טו וישע מחרב, מפיהם; ומיד חזק אביון.
טז ותהי לדל תקוה; ועלתה, קפצה פיה.
יז הנה אשרי אנוש, יוכחנו אלוה; ומוסר שדי, אל-תמאס.
יח כי הוא יכאיב ויחבש; ימחץ, וידו תרפינה.
יט בשש צרות, יצילך; ובשבע, לא-יגע בך רע.
כ ברעב, פדך ממות; ובמלחמה, מידי חרב.
כא בשוט לשון, תחבא; ולא-תירא משד, כי יבוא.
כב לשד ולכפן תשחק; ומחית הארץ, אל-תירא.
כג כי עם-אבני השדה בריתך; וחית השדה, השלמה-לך.
כד וידעת, כי-שלום אהלך; ופקדת נוך, ולא תחטא.
כה וידעת, כי-רב זרעך; וצאצאיך, כעשב הארץ.
כו תבוא בכלח אלי-קבר; כעלות גדיש בעתו.
כז הנה-זאת חקרנוה כן-היא; שמענה, ואתה דע-לך.
|
|