9.1- שמואל- מלכות דוד- חלוקה לפרשות- פרשת אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

שמואל- מלכות דוד- ללא חלוקה לפרשות.

פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

פרשת- דוד ואבשלום.

פרשת- עיר ואם בישראל.

פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים .

פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל וְדָוִ֣ד שָׁ֔ב מֵהַכּ֖וֹת אֶת–הָעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֧שֶׁב דָּוִ֛ד בְּצִקְלָ֖ג יָמִ֥ים שְׁנָֽיִם: וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וְהִנֵּה֩ אִ֨ישׁ בָּ֤א מִן–הַֽמַּחֲנֶה֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל וּבְגָדָ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל–רֹאשׁ֑וֹ וַיְהִי֙ בְּבֹא֣וֹ אֶל–דָּוִ֔ד וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ: וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ דָּוִ֔ד אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּב֑וֹא וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו מִמַּחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל נִמְלָֽטְתִּי: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו דָּוִ֛ד מֶה–הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר הַגֶּד–נָ֣א לִ֑י וַ֠יֹּאמֶר אֲשֶׁר–נָ֨ס הָעָ֜ם מִן–הַמִּלְחָמָ֗ה וְגַם–הַרְבֵּ֞ה נָפַ֤ל מִן–הָעָם֙ וַיָּמֻ֔תוּ וְגַ֗ם שָׁא֛וּל וִיהוֹנָתָ֥ן בְּנ֖וֹ מֵֽתוּ: וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד אֶל–הַנַּ֖עַר הַמַּגִּ֣יד ל֑וֹ אֵ֣יךְ יָדַ֔עְתָּ כִּי–מֵ֥ת שָׁא֖וּל וִיהֽוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ:  וַיֹּ֜אמֶר הַנַּ֣עַר | הַמַּגִּ֣יד ל֗וֹ נִקְרֹ֤א נִקְרֵ֙יתִי֙ בְּהַ֣ר הַגִּלְבֹּ֔עַ וְהִנֵּ֥ה שָׁא֖וּל נִשְׁעָ֣ן עַל–חֲנִית֑וֹ וְהִנֵּ֥ה הָרֶ֛כֶב וּבַעֲלֵ֥י הַפָּרָשִׁ֖ים הִדְבִּקֻֽהוּ: וַיִּ֥פֶן אַחֲרָ֖יו וַיִּרְאֵ֑נִי וַיִּקְרָ֣א אֵלָ֔י וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי: וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י מִי–אָ֑תָּה (ויאמר) וָאֹמַ֣ר אֵלָ֔יו עֲמָלֵקִ֖י אָנֹֽכִי: וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲמָד–נָ֤א עָלַי֙ וּמֹ֣תְתֵ֔נִי כִּ֥י אֲחָזַ֖נִי הַשָּׁבָ֑ץ כִּֽי–כָל–ע֥וֹד נַפְשִׁ֖י בִּֽי: וָאֶעֱמֹ֤ד עָלָיו֙ וַאֲמֹ֣תְתֵ֔הוּ כִּ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י לֹ֥א יִֽחְיֶ֖ה אַחֲרֵ֣י נִפְל֑וֹ וָאֶקַּ֞ח הַנֵּ֣זֶר | אֲשֶׁ֣ר עַל–רֹאשׁ֗וֹ וְאֶצְעָדָה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל–זְרֹע֔וֹ וָאֲבִיאֵ֥ם אֶל–אֲדֹנִ֖י הֵֽנָּה: וַיַּחֲזֵ֥ק דָּוִ֛ד (בבגדו) בִּבְגָדָ֖יו וַיִּקְרָעֵ֑ם וְגַ֥ם כָּל–הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: וַֽיִּסְפְּדוּ֙ וַיִּבְכּ֔וּ וַיָּצֻ֖מוּ עַד–הָעָ֑רֶב עַל–שָׁא֞וּל וְעַל–יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְעַל–עַ֤ם יְהוָה֙ וְעַל–בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י נָפְל֖וּ בֶּחָֽרֶב:  וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶל–הַנַּ֙עַר֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ אֵ֥י מִזֶּ֖ה אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר בֶּן–אִ֛ישׁ גֵּ֥ר עֲמָלֵקִ֖י אָנֹֽכִי:  וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דָּוִ֑ד אֵ֚יךְ לֹ֣א יָרֵ֔אתָ לִשְׁלֹ֙חַ֙ יָֽדְךָ֔ לְשַׁחֵ֖ת אֶת–מְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה: וַיִּקְרָ֣א דָוִ֗ד לְאַחַד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר גַּ֣שׁ פְּגַע–בּ֑וֹ וַיַּכֵּ֖הוּ וַיָּמֹֽת:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיך) דָּמְךָ֖ עַל–רֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶת–מְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה: 

וַיְקֹנֵ֣ן דָּוִ֔ד אֶת–הַקִּינָ֖ה הַזֹּ֑את עַל–שָׁא֖וּל וְעַל–יְהוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ: וַיֹּ֕אמֶר לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽי–יְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַל–סֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁר: הַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַל–בָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָפְל֥וּ גִבּוֹרִֽים: אַל–תַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽל–תְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּן–תִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽן–תַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽים: הָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַל–טַ֧ל וְאַל–מָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶן: מִדַּ֣ם חֲלָלִ֗ים מֵחֵ֙לֶב֙ גִּבּוֹרִ֔ים קֶ֚שֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם:  שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּ: בְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל–שָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִם–עֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַל–בָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽל: צַר–לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבּוֹרִ֔ים וַיֹּאבְד֖וּ כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה:

וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי–כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיהוָ֤ה | לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה: וַיַּ֤עַל שָׁם֙ דָּוִ֔ד וְגַ֖ם שְׁתֵּ֣י נָשָׁ֑יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי: וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר–עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן: וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ–שָׁ֧ם אֶת–דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל–בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת–שָׁאֽוּל: וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–אַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִם–אֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִם–שָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ: וְעַתָּ֕ה יַֽעַשׂ–יְהוָ֥ה עִמָּכֶ֖ם חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י אֶעֱשֶׂ֤ה אִתְּכֶם֙ הַטּוֹבָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וְעַתָּ֣ה | תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֗ם וִֽהְיוּ֙ לִבְנֵי–חַ֔יִל כִּי–מֵ֖ת אֲדֹנֵיכֶ֣ם שָׁא֑וּל וְגַם–אֹתִ֗י מָשְׁח֧וּ בֵית–יְהוּדָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיהֶֽם: וְאַבְנֵ֣ר בֶּן–נֵ֔ר שַׂר–צָבָ֖א אֲשֶׁ֣ר לְשָׁא֑וּל לָקַ֗ח אֶת–אִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּן–שָׁא֔וּל וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ מַחֲנָֽיִם: וַיַּמְלִכֵ֙הוּ֙ אֶל–הַגִּלְעָ֔ד וְאֶל–הָאֲשׁוּרִ֖י וְאֶֽל–יִזְרְעֶ֑אל וְעַל–אֶפְרַ֙יִם֙ וְעַל–בִּנְיָמִ֔ן וְעַל–יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּֽה: בֶּן–אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אִֽישׁ–בֹּ֣שֶׁת בֶּן–שָׁא֗וּל בְּמָלְכוֹ֙ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וּשְׁתַּ֥יִם שָׁנִ֖ים מָלָ֑ךְ אַ֚ךְ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה הָי֖וּ אַחֲרֵ֥י דָוִֽד:  וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דָוִ֥ד מֶ֛לֶךְ בְּחֶבְר֖וֹן עַל–בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים:  

ב א,א ויהי, אחרי מות שאול, ודוד שב, מהכות את-העמלק; וישב דוד בצקלג, ימים שנים.  ב א,ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרעים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבאו אל-דוד, ויפל ארצה וישתחו.  ב א,ג ויאמר לו דוד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי.  ב א,ד ויאמר אליו דוד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימתו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו.  ב א,ה ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו:  איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו.  ב א,ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרא נקריתי בהר הגלבע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדבקהו.  ב א,ז ויפן אחריו, ויראני; ויקרא אלי, ואמר הנני.  ב א,ח ויאמר לי, מי-אתה; ויאמר (ואמר) אליו, עמלקי אנכי.  ב א,ט ויאמר אלי, עמד-נא עלי ומתתני–כי אחזני, השבץ:  כי-כל-עוד נפשי, בי.  ב א,י ואעמד עליו, ואמתתהו–כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרעו, ואביאם אל-אדני, הנה.  ב א,יא ויחזק דוד בבגדו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר אתו.  ב א,יב ויספדו, ויבכו, ויצמו, עד-הערב:  על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל–כי נפלו, בחרב.  {פ}

ב א,יג ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנכי.  ב א,יד ויאמר אליו, דוד:  איך, לא יראת, לשלח ידך, לשחת את-משיח יהוה.  ב א,טו ויקרא דוד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימת.  ב א,טז ויאמר אליו דוד, דמיך (דמך) על-ראשך:  כי פיך, ענה בך לאמר, אנכי מתתי, את-משיח יהוה.  {פ}

ב א,יז ויקנן דוד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו.  ב א,יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר.  ב א,יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל:  איך, נפלו גבורים.  ב א,כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצת אשקלון:  פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים.  ב א,כא הרי בגלבע, אל-טל ואל-מטר עליכם–ושדי תרומת:  כי שם נגעל, מגן גבורים–מגן שאול, בלי משיח בשמן.  ב א,כב מדם חללים, מחלב גבורים–קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם.  ב א,כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו.  ב א,כד בנות, ישראל–אל-שאול, בכינה; המלבשכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן.  ב א,כה איך נפלו גברים, בתוך המלחמה–יהונתן, על-במותיך חלל.  ב א,כו צר-לי עליך, אחי יהונתן–נעמת לי, מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים.  ב א,כז איך נפלו גבורים, ויאבדו כלי מלחמה.  {פ}

ב ב,א ויהי אחרי-כן, וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברנה.  ב ב,ב ויעל שם דוד, וגם שתי נשיו–אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי.  ב ב,ג ואנשיו אשר-עמו העלה דוד, איש וביתו; וישבו, בערי חברון.  ב ב,ד ויבאו אנשי יהודה, וימשחו-שם את-דוד למלך על-בית יהודה; ויגדו לדוד, לאמר, אנשי יביש גלעד, אשר קברו את-שאול.  {ס}

ב ב,ה וישלח דוד מלאכים, אל-אנשי יביש גלעד; ויאמר אליהם, ברכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם-אדניכם עם-שאול, ותקברו אתו.  ב ב,ו ועתה, יעש-יהוה עמכם חסד ואמת; וגם אנכי, אעשה אתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה.  ב ב,ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני-חיל–כי-מת, אדניכם שאול; וגם-אתי, משחו בית-יהודה למלך–עליהם.  {פ}

ב ב,ח ואבנר בן-נר, שר-צבא אשר לשאול–לקח, את-איש בשת בן-שאול, ויעברהו, מחנים.  ב ב,ט וימלכהו, אל-הגלעד, ואל-האשורי, ואל-יזרעאל; ועל-אפרים, ועל-בנימן, ועל-ישראל, כלה.  {פ}

ב ב,י בן-ארבעים שנה איש-בשת בן-שאול, במלכו על-ישראל, ושתים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דוד.  ב ב,יא ויהי מספר הימים, אשר היה דוד מלך בחברון על-בית יהודה–שבע שנים, וששה חדשים. {ס}