איוב- פרק שלושה עשר– עַד–אָ֭נָה תּוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכְּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר: עַד–אָ֭נָה תּוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכְּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים: זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא–תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ–לִֽי: וְאַף–אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי: אִם–אָ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִּֽי: דְּֽעוּ–אֵ֭פוֹ כִּי–אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף: הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵעָנֶ֑ה אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט: אָרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים: כְּ֭בוֹדִי מֵעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט וַ֝יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי: יִתְּצֵ֣נִי סָ֭בִיב וָאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֝עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי: וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו: יַ֤חַד | יָ֘בֹ֤אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאָהֳלִֽי: אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֝יֹדְעַ֗י אַךְ–זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי: חָדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֥י שְׁכֵחֽוּנִי: גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נָ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵינֵיהֶֽם: לְעַבְדִּ֣י קָ֭רָאתִי וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה בְּמוֹ–פִ֝֗י אֶתְחַנֶּן–לֽוֹ: ר֭וּחִֽי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי: גַּם–עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ–בִֽי: תִּֽ֭עֲבוּנִי כָּל–מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶֽה–אָ֝הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ–בִֽי: בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי: חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד–אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי: לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ–אֵ֑ל וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ: מִֽי–יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי–יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ: בְּעֵט–בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן: וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל–עָפָ֥ר יָקֽוּם: וְאַחַ֣ר ע֖וֹרִֽי נִקְּפוּ–זֹ֑את וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ: אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י | אֶֽחֱזֶה–לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא–זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי: כִּ֣י תֹ֖אמְרוּ מַה–נִּרְדָּף–ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֝בָ֗ר נִמְצָא–בִֽי: גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם | מִפְּנֵי–חֶ֗רֶב כִּֽי–חֵ֭מָה עֲוֹנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן (שדין) שַׁדּֽוּן:
לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב עד-אנה, תוגיון נפשי; ותדכאונני במלים.
ג זה עשר פעמים, תכלימוני; לא-תבשו, תהכרו-לי.
ד ואף-אמנם שגיתי; אתי, תלין משוגתי.
ה אם-אמנם, עלי תגדילו; ותוכיחו עלי, חרפתי.
ו דעו-אפו, כי-אלוה עותני; ומצודו, עלי הקיף.
ז הן אצעק חמס, ולא אענה; אשוע, ואין משפט.
ח ארחי גדר, ולא אעבור; ועל נתיבותי, חשך ישים.
ט כבודי, מעלי הפשיט; ויסר, עטרת ראשי.
י יתצני סביב, ואלך; ויסע כעץ, תקותי.
יא ויחר עלי אפו; ויחשבני לו כצריו.
יב יחד, יבאו גדודיו–ויסלו עלי דרכם; ויחנו סביב לאהלי.
יג אחי, מעלי הרחיק; וידעי, אך-זרו ממני.
יד חדלו קרובי; ומידעי שכחוני.
טו גרי ביתי ואמהתי, לזר תחשבני; נכרי, הייתי בעיניהם.
טז לעבדי קראתי, ולא יענה; במו-פי, אתחנן-לו.
יז רוחי, זרה לאשתי; וחנתי, לבני בטני.
יח גם-עוילים, מאסו בי; אקומה, וידברו-בי.
יט תעבוני, כל-מתי סודי; וזה-אהבתי, נהפכו-בי.
כ בעורי ובבשרי, דבקה עצמי; ואתמלטה, בעור שני.
כא חנני חנני אתם רעי: כי יד-אלוה, נגעה בי.
כב למה, תרדפני כמו-אל; ומבשרי, לא תשבעו.
כג מי-יתן אפו, ויכתבון מלי: מי-יתן בספר ויחקו.
כד בעט-ברזל ועפרת– לעד, בצור יחצבון.
כה ואני ידעתי, גאלי חי; ואחרון, על-עפר יקום.
כו ואחר עורי, נקפו-זאת; ומבשרי, אחזה אלוה.
כז אשר אני, אחזה-לי–ועיני ראו ולא-זר: כלו כליתי בחקי.
כח כי תאמרו, מה-נרדף-לו; ושרש דבר, נמצא-בי.
כט גורו לכם, מפני-חרב–כי-חמה, עונות חרב: למען תדעון שדין (שדון).
|
|